תשובת הרב יוסי ברינר
שלום וברכה.
יישר כח על השאלה ששאלת. תשובה ראויה דורשת התייחסות רחבה מאוד, ונסתפק בטעימה קלה של הדברים.
ספר ויקרא פותח בכותרת שדברי ה' אל משה נאמרו באוהל מועד, ולאחר מכן בסוף הספר במצוות השמיטה, נאמר שהדברים נאמרו בהר סיני.
ישנה מחלוקת בפרשני התורה האם הכלל של "אין מוקדם ומאוחר בתורה" הוא כלל מורחב או לא. הוי אומר: ישנם מקומות שבהם חובה לומר את הכלל שאין מוקדם ומאוחר בתורה (למשל: התאריך המופיע בבמדבר א,א מאוחר יותר מהתאריך המופיע שם בתחילת פרק ט). אבן עזרא מרחיב את הכלל ונוקט בו במקומות רבים, וגם אצלנו הוא כותב שפרשת בהר נאמרה לפני תחילת ספר ויקרא.
אולם, הרמב"ן מצמצם מאוד את הכלל שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ממילא, גם בתחילת פרשת בהר הוא מפרש בדרך אחרת. לשיטתו, כשם שלפני חטא העגל, בשעת נתינת הלוחות הראשונות, משה רבינו כרת ברית עם בני ישראל, כך לאחר חטא העגל ובנתינת לוחות שניות, הוא כרת ברית נוספת עם בני ישראל. מצוות השמיטה מופיעה בברית הראשונה (שמות כג,י-יא), ולכן היא צריכה להופיע גם בברית השניה. לפי שיטתו, "בהר סיני" אינו תיאור מקום, אלא תיאור מטרה: כריתת הברית שנאמרה בהר סיני.
לפי הרמב"ן מובן עניין נוסף שפחות שמים לב אליו. בתחילת פרשת בהר ישנה כותרת שהדברים נאמרו בהר סיני ובסוף פרק כו' נאמר פסוק מסכם: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה". משמע לכאורה שפרק כז אינו כלול בכותרת של הדברים שנאמרו בהר סיני, ואכן פרק כז פותח בפסוק: "וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר" בלי לציין שהדברים נאמרו בהר סיני. אולם, פרק כז' מסתיים בציום שגם דברים אלו נאמרו בהר סיני: " אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי", ולכאורה הדברים אינם עולים בקנה אחד. על פי דברי הרמב"ן הדברים מסתדרים היטב. פרקים כה-כו מהווים חזרה על ברית שניתנה בהר סיני, בעוד שפרק כז מהווה חטיבה של מצוות שנאמרו בהר סיני, אך אינן כלולות בכותרת של הברית.
במהלך התשובה התעלמנו מהכתוב בתורת כהנים המובאים ברש"י, משום שיש לייחד מאמר שלם להסברת הדברים. אם ירצה ה' נזכה בפעם אחרת לעסוק גם בכך.
