האדם מצווה להתקדש, כמו שראינו בפרשה הקודמת "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִֽהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי ה' אֱלֹֽהֵיכֶֽם". באופן פשוט להתקדש פירושו להיות יותר אלוקי, להתקרב אל ה'. וההגיון אומר שהתקדשות נעשית מרצון. כלומר, מי שרוצה להתקרב אל ה', ועושה מעשים מסוימים, ונמנע ממעשים אחרים, הוא יהיה יותר ויותר קדוש. אבל אי אפשר להכריח מישהו להיות קדוש, כי גם אם נכריח אותו לעשות מעשים מסוימים, ולהמנע ממעשים אחרים, כל עוד הוא לא רוצה להתקרב אל ה', ועושה רק כי הכריחו אותו, הוא לא יהיה קדוש.

אבל כשאנחנו מגיעים לפרשה שלנו נראה שלא כך: גם לכהנים יש מצווה מיוחדת להתקדש "קְדשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם", אבל יש גם מצווה לעם ישראל לקדש את הכהנים: "וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב קָדשׁ יִהְיֶה לָּךְ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם". וקדשתו כלומר שאנחנו מצווים לקדש את הכהנים. וכמו שאכן אומרת ההלכה הכוונה שאנחנו נתנהג אליהם כאילו הם קדושים, בלי קשר למצב הרוחני האמיתי שלהם, ושנכריח אותם להתנהג כקדושים בעצמם, וכהן שלא רוצה לנהוג לפי דיני הכהונה, בית דין מכריחים אותו.

ואם כך יוצא לכאורה שאפשר להכריח אדם להיות קדוש.

נראה שקדושה היא התקרבות ודבקות בה'. אבל קדושה יכולה לחול גם על חפצים או מעשים ולא רק על אדם. אנחנו נגדיר חפץ כקדוש אם הוא גורם לנו להתקרב אל ה', אם אנחנו רואים בו את הקב"ה ולא חפץ של חול. ולכן התפילין הם חפץ קדוש, כי לא היינו עושים אותם ומניחים אותם אם ה' לא היה מצווה, ולכן אנחנו פוגשים דרכם בהכרח את מי שציווה עליהן. לעומת זאת בתפוח יש מי שיראה את בורא פרי העץ, ויש מי שיראה רק אוכל. התפוח לא יהיה חפץ קדוש, כי הוא לא מביא בהכרח לפגישה והתקרבות אל ה'.

הכהנים הם כמובן אנשים מעם ישראל שצריכים להתקדש בעצמם כמו כל יהודי. אבל הכהנים הם גם מעין חפץ של קדושה. הכהנים הם האנשים שדרכם עם ישראל פוגש את הקב"ה, כי הם אלו שעובדים במקדש. ולכן בניגוד לכל יהודי אחר, אם הכהנים לא מתנהגים בדרך של קדושה, צריך להכריח אותם להתנהג בהתאם לתפקידם. כי אחרת העם יפגוש את הקב"ה בדרך לא נכונה, והכהן לא ימלא את תפקידו בצורה הנכונה.

ולכן גם אם כהן שבית דין הכריחו אותו להתנהג בדרך מסוימת לא יתקרב בזה אל ה' יותר, כי הוא לא מתכוון להתקרב אל ה', אבל הוא יוכל לגרום לעם להתקדש כשהם פוגשים בו. 

"וְקִדַּשְׁתּוֹ" גם אם בכפיה "כִּי אֶת לֶחֶם אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב" ודרכו אתה פוגש את הקב"ה במקדש. ולכן "קָדשׁ יִהְיֶה לָּךְ", גם אם הוא עצמו לא קדוש, אבל כלפיך יהיה קדוש, כי לא הוא המטרה אלא "כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" שמקדש אתכם על ידי הכהנים.

[הרחבה ועיון נוסף: ויקרא פרק כא פסוק ח: אור החיים, רש"ר הירש, פנקסי הראי"ה - חלק שלישי פנקס לה מז, ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק פרשת אמור ז, ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה לב, מאמר העיקרים לרמח"ל 'ואמנם מציאות הטוב', שם משמואל פרשת ויקהל תרע"א 'במד"ר החודש הזה לכם'].

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.