כמו שמפורט בפרשתנו, בעבודת יום כיפור מעמידים שני שעירים (כלומר עז זכר), ומפילים עליהם גורל, מי לה' ומי לעזאזל. את השעיר לה' מקריבים כחטאת, ועל השעיר לעזאזל מתוודה הכהן הגדול את "כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם" ומשלח אותו לעזאזל.

'שעיר' בתורה אינו רק שם של חיה, הוא קודם כל שם של ארץ שנמצאת בדרום ארץ ישראל, ואחר כך גם תואר לאדם עם הרבה שערות. את שני אלו מאחד עשיו, "הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר", "אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדֽוֹם". עשיו היה שעיר "כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר", וגר בארץ שעיר לאחר שהשתלט עליה והתערב עם העם שיושב בה.

גם את שני השעירים פגשנו בהקשר שלו: כשרבקה שלחה את יעקב להשיג את הברכות המיועדות לעשיו, אמרה לו "לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶֽעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּֽאֲשֶׁר אָהֵֽב", וכך מציינים המדרשים ששני גדיי העיזים האלו הם רמז לשני השעירים של יום הכיפורים, ועשיו ישא את עונות יעקב.

נראה ששני השעירים מציינים שני סוגים של חטאים: עצם העובדה שעם ישראל עוסק גם בענייני החומר ולא רק ברוח, גורמת ממילא לחטאים. אנשים טועים, לא שמים לב, לא לומדים מספיק, וחוטאים. אלו חטאים בשוגג, ועליהם אפשר לכפר בקרבן חטאת פשוט.

אבל יש גם חטאים שנובעים מדעות רעות שמתערבות בעם ישראל. רעיונות שמגיעים אלינו מהגויים וגורמים לנו לחטוא במזיד. על חטאים במזיד אפשר כמובן לחזור בתשובה, אבל אין להם כפרה פשוטה, קרבן חטאת לא מכפר עליהם.

ביום כיפור אנחנו מכפרים גם על החטאים האלו. את החטאים בשגגה אנחנו מקריבים לה' על ידי השעיר לה'. כוונתנו היתה לשם שמים, וגם אם טעינו, יש אפשרות להחזיר את המעשים האלו אל ה'. את העונות והפשעים, את החטאים במזיד, אנחנו משלחים לעזאזל, ומצהירים עליהם שהם לא שלנו, הם שייכים במקור לעשיו, ואנחנו קיבלנו אותם ממנו, ואליו אנחנו מחזירים אותם.

גם את הנקודה הזו רמזה רבקה ליעקב כששלחה אותו לקבל את הברכות ששייכות לעשיו, כלומר את הצד של העולם הזה: "וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו", אנחנו מקבלים תכונות של עשיו בידיים המעשיות, אבל המחשבה שלנו נשארת שייכת ליעקב "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו". ולכן החיבור שלנו לעולם המעשי כולל גם את הידיים, אבל גם את הצוואר, את נקודת החיבור בין הראש - המחשבה של יעקב, לבין הגוף. כשהידיים פועלות לבדן, בלי המחשבה של יעקב, אלא כידי עשיו עם המחשבה של עשיו, הן מייצרות חטאים במזיד. כשהידיים פועלות עם החיבור אל הראש של יעקב, גם אם הן כידי עשיו, הן לכל היותר חוטאות בשוגג. ולכן היה צריך גם אז שני גדיי עיזים, אחד כנגד הידיים, אותו יש לשלח לעזאזל, ואחד לצוואר, אותו אפשר להקריב לה'.

עצם החיבור של הראש לגוף, של הרוח אל החומר, הוא חיבור טוב ונכון, גם אם יצאו ממנו טעויות. הבעיה היא רק כשהידיים עובדות לבדן, לפי העקרונות של עשיו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.