בתחילת פרשת וארא נאמר שבני ישראל הפסיקו לשמוע אל משה מרוב צרת השיעבוד (ו, ט): "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה". ואכן מאז והלאה, לאורך התהליך הארוך של המכות, הקב"ה לא שלח את משה לדבר עם ישראל אפילו פעם אחת. כל הדיבורים של משה בשם ה' הופנו אל פרעה בלבד. זהו מצב חריף בו משה דיבר עם פרעה בתור נציג העם, למרות שהעם עצמו לא היה בעל אומץ להיות שותף בבשורת משה, או אפילו להאמין לה. כך שלאורך המכות אנו מצד אחד שמחים בגמול הקשה שמגיע על המצרים הרשעים, אך מצד שני אנו נמצאים בתהיה גדולה מה קורה במהלכן לעם ישראל: האם הם שבו להאמין במשה ובשליחותו? או שמא להיפך – הם דוקא פחדו פן בסופו של דבר ישארו במצרים ואז פרעה יעניש אותם על כל מה שאירע?
התמיהות הללו מתפוגגות במכת בכורות. במכה זו משתנה התמונה לחלוטין, כאשר הקב"ה שב לפנות אל ישראל! לקראת מכת בכורות אמר ה' למשה לצוות את העם לעשות מעשה לקראת היציאה ממצרים (יא, ב): "דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב". הלשון 'דבר נא' מדגישה שמשה נשלח לצוות את העם בציווי שיעורר בהם התנגדות (רש"ר הירש). זאת משום שציווי מפעיל את העם לראשונה לקראת יציאת מצרים, בעוד שעד כה הם היו פאסיבים לגמרי ומפוחדים. הספורנו מסביר שהלשון המרוככת "דבר נא" באה כנגד החששות המפעמים בלב בני העם: "שלא ידאגו שמא בסבת הממון ימסרו עצמם לרדוף אחריהם, כי בזה תהיה תשועתם".
ואכן במסכת ברכות (ט, א) מדייקים חז"ל מלשון זו שהיתה כאן כביכול בקשה מיוחדת של הקב"ה ממשה, שעמדה אל מול חוסר האמונה הקדום של בני העם: "דבר נא באזני העם וגו' - אמרי דבי רבי ינאי: אין נא אלא לשון בקשה, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל; בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב... אמרו לו: ולוואי שנצא בעצמנו. משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו בני אדם: מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה, ואומר להם: בבקשה מכם, הוציאוני היום ואיני מבקש כלום".
אם כן, לקראת מכת בכורות הקב"ה ציוה את ישראל להאמין בגאולתם, ולהתכונן לקראתה. ואכן בפסוקים הבאים מתרחב הדיבור האלוקי לישראל. בתחילת פרק יב מופיע רצף של מצוות אותן על ישראל לעשות לקראת המכה האחרונה ובמהלכה (יב, ג): "דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת... וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת... וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת... וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה...".
העובדה שמשה נשלח, לראשונה במכות, לישראל ולא לפרעה היא נקודת מפנה חדה: הרי עד כה לכל מכה קדם ציווי של הקב"ה לפרעה לשלח את ישראל, ואילו במכת בכורות אין כל ציווי לפרעה לשלח את ישראל. לפרעה הקב"ה פנה בהודעה בלבד ולא בציווי: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם... וְיָרְדוּ כָל עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ לִי לֵאמֹר צֵא אַתָּה וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ וְאַחֲרֵי כֵן אֵצֵא". נמצא שהפעם הציווי המקדים למכה מופנה הפעם כלפי ישראל בלבד.
ציוויים אלו מעמידים את ישראל בניסיון גדול: הרי הקב"ה מצוה עליהם לקחת שה, שהוא אלוהי מצרים, ולהתגרות במצרים על ידי שיקשרו אותו ויכינו אותו לשחיטה. זוהי תביעה גדולה המוצבת לעם של עבדים, אשר התגובה האחרונה שלהם היתה חוסר אמון במשה. אך אל מול ציווים אלו, בני העם עמדו בניסיון, והאמונה בשליחות משה חזרה לפעם בהם. כשם שבתחילת יציאת מצרים, האמינו בני ישראל לדברי משה ("וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְכִי רָאָה אֶת עָנְיָם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ"), כך לקראת היציאה עצמה הביע העם כולו את אמונתו: "וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ" (כז).
החידוש הגדול שמתגלה בשלב זה הוא שישראל לא רק האמינו בליבם באופן מופשט כמו בתחילת שליחותו של משה. אלא הפעם האמונה שלהם נדרשה להיות מעשית. לראשונה בתולדות ישראל הם נדרשו לבטא את אמונתם בתור מערכת שלמה של מצוות מפורטות. כלומר לראשונה עם ישראל קיבל עליו לא רק עול מלכות שמים, אלא גם עול מצוות. משום כך מדגיש מיד הפסוק הבא (כח): "וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כֵּן עָשׂוּ".
ניתן לסכם ולומר שאמונה זו של עם ישראל היא היתה הפרי החשוב ביותר של עשרת המכות, שהרי באמונת ישראל תלוי הכל! חז"ל קובעים כי בזכות אותה השתחוויה יצאו ישראל ממצרים (מדרש שמואל פרשה ג): "אמר רבי יצחק: הכל בזכות השתחויה... ישראל לא נגאלו ממצרים אלא בזכות השתחויה, דכתיב ויקד העם וישתחוו (שמות יב, כז)...".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
