החל מפרשיות יציאת מצרים ועד הכניסה לארץ מופיעה תופעה יחודית, עקבית וגם מפתיעה: עם ישראל מתמודד עם יסוד המים שבבריאה, ומנצח אותו.
יסוד הכאוס של הבריאה
המים מופיעים בתורה בתור היסוד הקדום ביותר שמילא את היקום בטרם נוצר בו הסדר הראשוני ביותר: ורוח אלוקים מרחפת על פני המים. הוי אומר שהמים הם היסוד הבסיסי ביותר של הכאוס. יש בהם מגמה של 'אנטי בריאה', וסדרי הבריאה הרצויים נבראו על ידי הקב"ה באמצעות יצירת מרחב בטוח המוגן מן המים. סיבת העומק שהמים מייצגים את התוהו והכאוס היא שהבריאה כולה היא בעצם יצירת סדרים חוקים שמאפשרים את הקיום. אולם המים הם היישות שמקיפה את העולם ומצב הצבירה הרגיל שלהם הוא נוזלי: זוהי ישות שאין בה חלוקה פנימית, אין בה סדר ואין בה יכולת ליצור הבדלים והיררכיות. המים אינם יכולים לקבל תבנית אחת ברורה. לדוגמה: הם ימלאו את כל מה שישימו אותם בתוכו, בלי שום חלוקה. למים אין יחידות קטנות או גדולות, אין להם עבר או עתיד, למעלה או למטה. זוהי יישות אמורפית שמעוצבת על פי הכלי אשר היא מוכנסת לתוכו. מבחינה מהותית ורוחנית המהר"ל (גבורות ה' פרק יד) מגדיר את המים בתור היסוד שאין לו 'צורה', והוא אף מתנגד ל'צורה'[1]. כלומר המים הם אויב גדול של המהות המיוחדת אותה ברא ה' באדם: הם מבטאים את הקוטב הקיצוני ביותר המנוגד לנקודת הגודל של האדם.
משום כך המצב הקדם-בריאתי היה מצב בו הכל היה רק מים. ואכן, כאשר האנושות חטאה והרסה את סדרי הקיום – הוגבר במציאות יסוד הכאוס, והמים שבו והציפו את כל היקום.
נפרט ממספר בחינות את התכונות המיוחדות של המים אשר הופכות אותם להיות הניגוד לסדר הטוב של הבריאה:
- יישות ללא הפרדה. ככל שברייה בעולם היא מפותחת וגבוהה יותר – כן יש בה יותר מורכבות: חילוקים עדינים בין אברים שונים או תפקידים שונים לחלקים שונים. אך המים הם ההפך מכל חלוקה והפרדה: באופן בסיסי, כל המים שבעולם הם יישות אחת. בשונה לדוגמה מגרגירי חול – שביחס אליהם גם מדבר שלם מורכב ממליארדי גרגירים קטנים, ביסוד המים כל המים שבעולם הם כביכול 'גוש' אחד גדול. אין בהם יחידים. רוב מוחלט של המים בעולם אכן מחוברים, אך גם המים שאינם מחוברים זה לא מחמת התכונה שלהם עצמם, אלא משום שיש חלקי יבשה שונים המפרידים ביניהם.
- יישות נוגדת מהות. לא רק שהמים עצמם חסרי צורה, אלא הם גם נוגדים את המהויות שבעולם ופועלים למחוק אותם: כל אבן שתהיה בתוך המים תיראה לבסוף אותו דבר – חלוק נחל עגול. רוב ככל בעלי החיים ימותו במים בחנק. המיתה שלהם לא תהיה משום שהחומר ממנו הם עשויים ינזק, אלא משום שה'נשימה', רוח החיים שלהם, לא תוכל לפעם בהם.
- השם של המים. שמם של המים בעברית מעיד היטב על מהותם: שמם מבוסס על השורש 'מי' שנוספה לו צורת רבים: 'מים'. המילה מי היא בדיוק שאלה על זהות – 'מי הוא זה'. כלומר המים מבטאים את התכונה של העדר מהות מובחנת. נוסף לכך, עצם העובדה שזוהי ישות שאין לה צורת יחיד אלא רק צורת רבים, 'מים', מגלה כי זו יישות אמורפית בלתי מובחנת.
- המים בבריאה. הבריאה נערכה באופן של יציאה ובריחה מן המים. התשתית של הבריאה היא הפרדת המים אלו מאלו כדי לאפשר את הקיום: ראשית הופרדו המים התחתונים מן העליונים כלומר שלולא הפרדה זו – המים היו ממלאים את כל העולם ללא יכולת להתקיים. ושנית – הקב"ה הרחיק את האדם מן המים והעניק לו יסוד יציב כאשר הוא ברא את היבשה. חשוב לשים לב שהיום היחיד של הבריאה שלא נאמר בו 'כי טוב' הוא היום השני, היום בו 'טיפל' הקב"ה במים. כלומר המים הם האזור בו הטוב שבבריאה מתקשה להופיע. ולא לחינם היום השני – היום של הריבוי.
- המים כמגמה באנושות. יסוד המים אינו רק יסוד בבריאה אלא הוא גם מסמל מגמה קבועה באנושות: שאיפה לשוב אל הכאוס ואל חוסר הסדר. מי המבול הציפו את העולם בעקבות ההתנהגות חסרת האחריות של בני האדם: 'כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ'. בני האדם הגבירו את חוסר הסדר, כלומר את יסוד המים שבנפשם. האמונה הדוגלת בחיים של 'מים' זו אמונה בכך שגם החיים האנושיים הם רק בגדר 'זרימה' חסרת סדר ממקום למקום: אין אסור ומותר, אין הפרדות, אין גבוה ונמוך וכדומה.
- הסגידה של המצרים למים. המצרים סגדו למים. הם סגדו ליאור. היאור עמד במרכז כל ארץ מצריים וכל חייהם סבבו סביבו. סגידה זו מבטאת יסוד עומק של תפיסת החיים כולם כ'מים'. אכן אומה זו עצמה נקראת 'מצרים' בלשון רבים בלבד, ללא לשון יחיד, בדיוק כמו המים עצמם. השם מצרים עצמו מכיל את המילה 'מים'. [ובהמשך התנ"ך, בספר יחזקאל, נאמר על המצרים 'זרמת סוסים זרמתם']. ואכן המצרים, נודעים בתורה בתור אלו שמעשיהם בתחום העריות הם הגרועים ביותר באנושות.
לאור זאת מובן שכאשר ישראל צריכים לצאת ממצרים, הם צריכים לצאת לא רק משיעבוד המצרים, אלא מתכונת החיים של הכאוס שהיא מגמת יסוד בבריאה. וכלל התכונות שציינו כאן מעמידים באופן בהיר את המים בתור אויב גדול של ישראל. עם ישראל מביא לעולם את בשורת המהות של העולם: יש אמת ויש צדק, יש אסור ויש מותר. ולעומתו המצרים דגלו בתפיסה ההפוכה: באמונת המים.
המים ביציאת מצרים
תהליך ההתמודדות עם המים במצרים מתחיל כאשר המצרים בוחרים להכריע את עם ישראל באמצעות מים – באמצעות השלכת ילדי ישראל ליאור. המצרים זיהו בחוש הפנימי שלהם שעם ישראל בא לתת תוכן חדש למציאות, והם ניסו להילחם בו באמצעות יסוד המים המנוגד בתכלית לבשורה זו. משום כך הם בחרו להשמיד את ישראל דוקא במים, והם עשו זאת דוקא לבנים ולא לבנות משום שהבנים הם הגורם המוביל הדומיננטי של ה'צורה' – המהות הישראלית.
ודוקא כאשר המצרים ניסו להטביע במים את הגדולה הישראלית, התגלה מי שניצל מן המים ונמשה בהם. מושיעם של ישראל קרוי 'משה' על שם היציאה שלו מן המים דוקא. משה יצא מן המים ומאוחר יותר יצא ממצרים והוציא את ישראל משם. תכונת חייו היא ההינצלות מן המים.
בהמשך, במכות מצרים, המכה הראשונה היסודית ביותר, היתה הפיכת המים לדם. זוהי הדרך העליונה והנשגבת של ניצחון על המים: הפיכתם לנוזל החיים. כלומר הנוזל מנוצל לא לכאוס אלא לסדר, לא לתוהו, אלא לבריאה ולחיים. כאשר היאור הפך לדם הרי שכל מצרים הפכה לזמן מה לגוף אחד גדול שבו יש פעימות חיים.
קריעת ים סוף
לאחר יציאת מצרים הגיעה קריעת ים סוף. המהר"ל מסביר בספר גבורות ה' (פרקים מ-מא) שבניגוד לניצחון ישראל על היאור שכלל רק את היאור עצמו, קריעת ים סוף היתה ניצחון של כל יסוד המים בעולם! הפעם ישראל לא רק ניצלו מן המים אלא גרמו למים לפעול ההפך מתכונתם ולקבל צורה מסויימת: המים הנוזליים התגבשו וקיבלו צורה מסויימת. הם הפכו לחומה.
אך קריעת ים סוף היתה רק השלב הראשון – משם והלאה המים המשיכו לשרת את עם ישראל באופן פלאי – במרה, באילים, בהוצאת המים מן הסלע בנס הבאר בשנת הארבעים ובתופעת בארה של מרים.
וכך המשיכה גם המגמה של ההתגברות על יסוד המים במעבר נחל זרד, במעבר נחל ארנון ולבסוף בקריעת הירדן. המהר"ל (שם) מסביר שכל אלו קשורים לאותה המגמה של הניצחון על יסוד המים וכולם שלבים שונים בתוכה.
[1] גבורות ה' פרק יד: "ובמים אין קיום באשר הם נגרים ארצה, ומפני מיעוט צורתם לא נאמר במים בריאה ויצירה בפרשת בראשית וזה ראיה על מיעוט היצירה בהם, וכן החושך לא נאמר בו בריאה ויצירה... כי מתחלת בריאתו של עולם קודם שיצר וברא עיקר הצורה שהוא האדם, היו המים אשר הם פשוטים ואין בהם צורה והם היו מציאות העולם... ולפיכך תמיד היה הקדוש ברוך הוא מאבד רשעים כמו דור אנוש ודור המבול וסיסרא ופרעה במים, לפי שהמים הם העברת צורת המציאות...".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.