הקב"ה היכה את מצרים במכות יחודיות שבאו מכיוונים שונים. דוקא מחמת הגיוון של המכות, יש לשים לב לסדר פשוט השולט בהם. אנו נצביע על חלוקה של המכות לארבע קבוצות, בהתאם לאופי ההתרחשות בכל מכה. סידור זה יעזור מאד להבין את התהליך של המכות: הן לא נועדו רק להכאיב למצרים ולייסר אותם, אלא להעביר מסר מסויים הנובע מניסי המכות.

אנו נראה שארבעת הקבוצות של המכות מסודרות על פי סדר המכות, מלבד הקבוצה האחרונה אשר כוללת את המכה הראשונה והמכה האחרונה:

א. צפרדע, כינים וערוב: עליית בעלי החיים

שלוש המכות שבאו לאחר מכת דם, פעלו באמצעות הגברת בעלי החיים על האדם. מבחינה זו, בשלוש המכות הללו נפרץ באופנים שונים גבול יסודי הקיים בבריאה: הגבול בין האדם ובין בעלי החיים. הקב"ה יעד שבני האדם יהיו נעלים ומובדלים מבעלי החיים: "וירדו בדגת הים ובעוף השמים...". יעוד זה יוצר סוגים שונים של מחסומים המפרידים באופן טבעי בין האדם לבין שאר בעלי החיים. אך במכות אלו נפרצו מחסומים אלו: מכת הצפרדע ביטלה את המחסום הגיאוגרפי: הצפרדעים חיות בדרך כלל בסביבת המים, וכעת הן עברו משם אל משכן האדם. מכת כינים ביטלה את המחסום הביולוגי – גבול הרבייה: הכינים נמצאות תמיד במרחב האנושי, אך יש להן שיעור מסויים של התרבות. משום כך, כל עוד נשמרים תנאי הגיינה נאותים – הכינים מהוות מטרד קל בלבד. אולם במצרים בטל מחסום זה והכינים החלו להתרבות ללא גבול.

אולם המחסום המשמעותי ביותר שנפרץ היה במכת הערוב: מכה זו היתה מיוחדת בכך שלא היה מדובר בזן אחד של בעלי חיים, אלא בזנים שונים לחלוטין, כפי שכותב רש"י (ח, יז): "כל מיני חיות רעות ונחשים ועקרבים בערבוביא". לכל אחת ממשפחות בעלי החיים ישנן סיבות אופיניות משלה – מדוע היא אינה יוצאת ותוקפת את בני האדם. אם כן, מה קרה לפתע שגרם לכל החיות המזיקות לצאת ממקומן ולתקוף את המצרים? מתברר שמכת ערוב ביטלה את המחסום הפסיכולוגי של החיות הטורפות. בדרך כלל החיות הטורפות נמנעות מקרבת האדם משום שהן חוששות מפניו. אולם במכה זו הקב"ה ביטל בבת אחת את החשש הזה אצל זנים רבים של בעלי חיים, וכך החיות באו לממש את יצר הטרף שלהן כלפיו. כך מסביר הרש"ר הירש (ח, יז) את מכת הערוב: "חיות המדבר מטבע ברייתם די אמיצים הם לתקוף את האדם; ואין אלא רצון ה', הנוטע בם מורא האדם, ורק הודות למורא זה נתאפשר לרכוש עבור תרבות האדם שטחים הולכים ונרחבים. את המורא הזה הסיר עתה ה'".

רק הסרת המורא מפני האדם מסבירה כיצד בבת אחת המוני חיות שונות השייכות לזנים ומינים שונים לגמרי באו לפגוע במצרים. בפירוש 'פנים יפות' (ח, יז) נאמר שהחרטומים לא היו מסוגלים לחקות את מכת הערוב משום שהם ידעו לפעול על כל מין של חיה בפני עצמו, אך לא על כולם יחדיו.

אם כן המכות השניה, השלישית והרביעית, מעבירות מסר יסודי: מצרים ששיעבדה את בני ישראל הרשיעה כל כך, עד שהיא איבדה את המעלה היחודית של האדם. המצרים השחיתו את צלם האנוש שלהם, עד כדי כך שהם מאבדים את ההגנות מפני בעלי החיים. השיא של תהליך זה הוא במכת הערוב הקרויה כך על שם שהיא כוללת תערובת של זנים שונים. מכה זו גילתה שלא רק ההגנות הטכניות של האדם נפרצו, אלא גם ההגנה המהותית של מורא בעלי החיים ממנו.

ב. דבר ושחין: מחלות

לאחר קבוצת המכות של בעלי החיים, הביא ה' שתי מכות של מחלות: הדבר היתה מחלה של הבהמות והשחין היתה מחלה של בני האדם. בניגוד למכות הקודמות, כעת המכה לא היתה נעוצה ביחס בין האדם לבין מה שבחוץ לו, אלא בהתנהלות התקינה של הגוף – גוף האדם (שחין)  או הבהמה (דבר). המחלות הן חולשה של הקיום. ה' ברא באורגניזם הרמוניה ויכולת להתמודד עם תנאי החיים, אך חטא המצרים גרם להם לאבד את העמידות הטבעית של הגוף: בהמות המקנה של המצרים סבלו ממגפה אשר המיתה אותם לחלוטין. הגוף המצרי האנושי סבל ממחלה שאמנם לא המיתה אותו, אך היא פגעה במראהו האנושי, כלומר בצלם אלוקים שלו, כפי שכותב המהר"ל (גבורות ה', נז): "השחין הוא מכה במאמר נעשה אדם בצלמנו... ובהכאת השחין נהפך תארם וצלמם שלא היה להם דמות וצלם מפני השחין הדבק בהם, כי השחין היה משחית תאר האדם שלא יהיה נראה לו תאר ודמות".

בקבוצת המכות הקודמת בטלה ההיררכיה בין הברואים השונים. אך מאחר ופרעה עדין סירב לשלח את ישראל, בשתי המכות של המחלות התרחשה פגיעה יסודית יותר: פגיעה בקיום של הברואים עצמם: אצל הבהמות העיקר הוא הקיום עצמו, והמחלה פגעה בכך והמיתה אותם. לעומת זאת העיקר בגוף האנושי הוא הצלם האלוקי שבא בו לידי ביטוי. לכן אצלו החולשה שהופיעה בקיום פגעה בדמות הצלם.

ג. ברד, ארבה וחושך: אסונות טבע

שלוש המכות הללו הינן אסונות טבע הקיימים לעתים במציאות, אלא שבמצרים הם היו מוגברים ומרוכזים. במכות אלו הפגיעה במצרים באה מכיוון של תשתיות הבריאה. הקב"ה ברא לאדם סביבה המאפשרת את קיומו ותומכת בה. העולם נברא כך שהוא יהיה 'חממה' שהאדם זקוק לה כדי לחיות. אך המצרים שללו מעצמם גם את זאת, וגרמו שהעולם שסביבם יתקומם עליהם. השיא היה במכת חושך, אשר ביטלה את המאמר הראשון והיסודי ביותר של הבריאה: 'יהי אור'. אכן הקב"ה עצמו מצהיר לפני מכת ברד שיש כאן התחלה חדשה (שמות ט, יד): "כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי". הספורנו מבאר שבמכות ברד ארבה וחושך יש עליית קומה בהיזק: "אני שולח את כל מגפותי אל לבך ובעבדיך ובעמך. כל אחת מאלה שאשלח תהיה בלב כלכם גם אחר שתסור, כי גם אחרי כן תרגישו בהזק נמשך ממנה בקלקול הצמחים והמזונות ובחולי הגוף, כמכת החשך שקלקלה מזג האויר בלי ספק, ושלא קמו איש מתחתיו, שנמשכו אליהם חלאים רעים בלי ספק. אבל מהמכות הקודמות לא נמשך הזק מבואר אחר שסרו". כלומר הספורנו מסביר שמכות אלו קילקלו את הסביבה שעליה נשען האדם. לכן הן לא היו רק זמניות, אלא השאירו תוצאות קשות גם אחרי שסרו.

ד. דם ובכורות: ניסים גמורים

כל שמונת המכות שפירטנו עד כה, הן צרות המוכרות באופן כזה או אחר גם בחיים הטבעיים. אולם המכות הראשונה והאחרונה הן אך ורק ניסיות: אין להם כל מבוא, תקדים או הסבר מצד דרך הטבע: לא פגשנו מעולם משהו דומה לכך שבאיזור שלם כל הימים והאגמים הופכים לדם. בדומה לכך, לא מצינו שיש מוות מיידי ללא כל מחלה או בעיה אצל אנשים רבים. מה עוד שמדובר בקבוצה מסויימת מתוך האוכלוסיה ולא באוכלוסיה כולה!

אם כן, מכת הפתיחה ומכת הסיום לימדו את העולם לקח חדש: הן חשפו כי יד ה' אינה מוגבלת כלל לכל סדר שהוא הקיים בבריאה.

דומה שזוהי הסיבה שמכל עשר המכות, רק מכת דם ומכת בכורות נודעו מראש בתור התראה לפרעה, בשליחות הראשונה של משה אליו. הפיכת המים לדם היתה האות השלישי של ה' למשה. הריגת הבכורות נמסרה לפרעה כבר בתחילה – "בני בכורי ישראל... הנה אנכי הורג את בנך בכורך". מדוע ה' הודיע על שתי מכות אלו לפני כל השאר? - ברוב המכות כשמשה התרה בפרעה על המכה שתגיע, לפרעה היה לפחות מושג על מה מדובר. אלו תופעות שמוכרות באופן כזה או אחר ממקרי החיים. אך למכת דם ובכורות אין להן כל תקדים. לכן היה צורך לחדש לפרעה שתיתכן מכה כזאת, והקב"ה מתכנן להביאה עליו.

האופי המיוחד של שתי המכות הללו נובע מכך שלעומת שאר המכות, שתי אלו נועדו להיות מאבק של כח הקיום הישראלי בכח הקיום המצרי: הפיכת היאור לדם היא בעצם תוצאה (רוחנית – ניסית) של מעשי המצרים שזרקו את ילדי ישראל ליאור. פרעה חשב שהיאור שהוא מקור החוזק של מצרים - ימית את ילדי ישראל ויכסה את דמם. אך הקב"ה גילה לכל שבסופו של דבר הדם של ילדי ישראל שהושלכו ליאור יגבר על היאור. וביחס למכת בכורות: המצרים שניסו לפגוע בעם ישראל שהוא ה'בכור' של הקב"ה ('בני בכורי ישראל') ימצאו שכל הבכורות שלהם מתו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.