לחמשת חומשי התורה ישנם שמות מקובלים בעם ישראל: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים. בהתבוננות על השמות הללו ניתן לראות שבארבעה מחמשת החומשים הפסוק הראשון שעל שמו נקרא הספר, אכן מצביע על הנושא הראשי של החומש. אולם את השם של חומש שמות קשה להבין: מה הקשר בין שמות בני ישראל המופיעים בהתחלה לבין התוכן של כלל החומש? האם לא היה ראוי יותר לקרוא לו על שם הנושאים הראשים שלו: יציאת מצרים, מתן תורה ובניית המשכן? ומבחינה נוספת: הרי בספרים רבים בתנ"ך מסופר על קריאת שמות לדמויות שעליהן מסופר. במה מיוחד חומש שמות שהוא נקרא על שם קריאת השמות של בני יעקב?
שם אלוקים ושם הוי"ה
בתחילת חומש בראשית הופיע שם אלוקים בלבד. שם הוי"ה שהוא השם המפורש של הקב"ה לא הופיע. בהקשר זה יש לזכור שתהליכי בריאת העולם כללו לא רק את היצירה בפועל של הברואים, אלא גם את קריאת השם משמים שהעניקה להם משמעות. כך ניתנו לברואים שמות על ידי הקב"ה, ובכך קיבלו את מהותם: הבורא קרא בשמם של האור והחושך, השמים והארץ, הארץ והימים. אולם בכל תהליכי הבריאה לא התברר מהו שמו של האלוקים שברא את העולם. בעוד שם זה נסתר, לא ניתן היה להבין כלל באיזה אופן הוא בוחר להתגלות בעולם. רק בהמשך החל השם המפורש להתגלות, והוא המשיך להופיע ולפעול לאורך ימי האבות.
אולם בסוף חומש בראשית חלה נסיגה גדולה בענין זה: בשלב מסויים של שהות יוסף במצרים (בפרשת ויגש) נעלם לחלוטין שם הוי"ה מן הפסוקים, והבורא שב להיקרא 'אלוקים'. גילוי שם השם הוא התכלית של כל הבריאה, והוא מתרחש על ידי אברהם וזרעו שהם קרובי ה': "אַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה'" (ישעיהו מג, י). אך כאשר משפחת יעקב יורדת למצרים, החושך המצרי מונע את הופעת שם השם בגלוי על עמו. מבחינה זו, בסוף חומש בראשית ירדה אפלה על העולם: גלות ישראל התגלתה גם בתור 'גלות' השכינה. זוהי הסיבה שבתחילת תפילת שמונה עשרה אנו אומרים שהגאולה לא נועדה כדי להיטיב לנו אלא לרומם את שם השם: "אלוקי אברהם, אלוקי יצחק... ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה". אכן כבר יעקב אבינו הביע את התקוה לגאולת שם השם יחד עם גאולת עם ישראל במהלך ברכותיו בסוף החומש: "לישועתך קיויתי ה'". תקוה זו היא הפעם היחידה בה מופיע שם הוי"ה בפרשיות אלו.
לאור זאת, בבואנו אל חומש שמות אנו מבינים שהמצוקה הגדולה ביותר בגלות מצרים היא הסתרת שם השם. ואכן בתחילת חומש שמות, כמו בסוף בראשית, החושך ממשיך: בשני הפרקים הראשונים מופיע שם אלוקים בלבד, ולא שם הוי"ה. אולם בפרק ג מתואר מעמד חדש של גילוי: ה' מתגלה למשה בסנה, ושם חוזר שם הוי"ה להופיע. אז מתברר ששם זה עומד להתגלות באור חדש וגדול שלא הופיע בכל חומש בראשית: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה': וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (ו, ב-ג). אם כן, כמו שבפרשת בראשית נחשף בהדרגה השם המפורש, כן בחומש שמות שם זה מתגלה מחדש לאחר שהוא הסתתר במצרים
בנקודה זאת שמו של חומש 'שמות' כבר פחות מפתיע. בחומש זה מופיעים מחדש שמות השם העומדים במרכז הבריאה.
ואכן, גילוי שמות השם חורז באופן מובהק את המאורעות הגדולים של חומש שמות: השיעבוד במצרים, יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מתן תורה ובנין המשכן. בכל אלו התורה מצביעה על גילוי שם השם בתור ענין מרכזי. יש לזכור שכל גילוי של שם השם, או פעולה חדשה באמצעות שם זה היא שינוי יסודי בכל מערכת היחסים בין הבורא והבריאה.
נסקור בזה בקצרה את ההופעות החדשות של שמות השם לאורך החומש:
שמות השם בחומש שמות
א. למשה היה ברור שהגאולה ממצרים תהיה מבוססת על גילוי מחדש של שם השם. לכן השאלה השניה שהוא שאל את הקב"ה במעמד הסנה היא "ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם". זו שאלה מפתיעה במבט ראשון. אך למשה היה ברור כי גילוי שם השם, והודעת שמו מחדש הם יהיו המוקד המרכזי בגאולה ממצרים.
בתגובה לשאלתו התגלה הקב"ה בשם חדש: 'אהיה'.
יחד עם שם זה, התגלה הקב"ה גם בתור אלוקי האבות (ג, ו): "אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב". כלומר הגילוי של שם השם שהופיע לאבות החל להופיע בשנית.
ב. החומש ממשיך ומצביע על שם השם בתור ענין העומד בלב המאבק מול מצרים. כך בשליחות הראשונה לפרעה הוא מתריס ואומר: "מי ה' אשר אשמע בקולו". זוהי הצבעה על כך שהבעיה הגדולה של ישראל בשנות השיעבוד היא הסתרת שם השם.
ג.אל מול הטענה של פרעה שאינו יודע את ה', בפרשת וארא מתגלה מחדש שם הוי"ה. לאחר ציפיה של מאות שנים ששם זה יתגלה מחדש, הוא מתגלה בעוצמה חדשה שלא היתה כמוה. זהו גילוי שלאורו נחשב כל חומש בראשית כהסתרה: "ושמי ה' לא נודעתי להם".
מכאן והלאה הקב"ה מצביע על גילוי שמו בתור הנושא המובהק של יציאת מצרים: "וידעו מצרים כי אני ה'"; "כי אני ה' בקרב הארץ", ועוד ועוד.
ד. גם בקריעת ים סוף שם השם עומד במרכז ההתרחשות. בשירת הים מתברר ששם ה' התגלה בהקשר חדש של מלחמה: "ה' איש מלחמה ה' שמו".
ה. מעמד הר סיני נפתח בכך שהקב"ה מכריז באזני כל ישראל על שמו. הוא מגלה לכל הדורות כי הוא ה' אשר התגלה בשמו ביציאת מצרים: "אנכי ה' אלוקיך... ". בעשרת הדברות חלה התפתחות נוספת: הקב"ה מגלה את הצורך בזהירות ביחס לשמו: "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא". כלומר דוקא עם מסירת שם השם לישראל, יש להישמר מלהתייחס אליו בקלות דעת.
במסגרת מעמד הר סיני, שם השם שתמיד נאמר בעל פה, בא לידי ביטוי גם בכתב. הוא נכתב בדרך נס על לוחות הברית בתוך עשרת הדברות.
ו. בעקבות חטא העגל הקב"ה מגלה פנים חדשות של שמו: "וקראתי בשם השם לפניך...". זהו גילוי חדש בתכלית של האופן בו נוהג ה' בעולמו עם י"ג מידות הרחמים.
עד כה ראינו ששם השם עומד במרכז שיעבוד מצרים, יציאת מצרים, קריעת ים סוף ומתן תורה. אך מה עם פרשיות המשכן? ובכן לא תמיד שמים לב, אך גם במרכז המשכן עומד גילוי שם השם, והפעם בקומה חדשה.
ז. במרכז המשכן מתחולל חידוש כביר כאשר שם השם נכתב באופן גשמי הגלוי לכל. הוא נכתב פעמיים בבגדי הכהן הגדול: בציץ הנמצא בראש, ובאורים-ותומים הנמצאים מול הלב. כך ישנו בן אנוש המסתובב כשעליו חקוק שם הבורא. על ידי כך, שם השם שפעל עד אז על העולם 'מגבוה' החל להיות גלוי במציאות ולפעול מתוכה. באיזה אופן פועל השם המפורש על ידי הכהן הגדול? הוא פתח דרך קבועה של הדרכת עם ישראל משמים: שם השם שבאורים-ותומים מביע את רצון הקב"ה באמצעות אבני החושן.
אם כן, בלב המשכן מתחדש חיבור חדש של ישראל לשם השם. בחיר האומה זוכה שהשם המפורש יהיה כתוב על בגדיו וישרה עליו. זוהי נקודת השיא של גילוי שם השם בחומש שמות. ובאופן מפתיע מתברר בנקודה זו ששם השם מדריך את עם ישראל דוקא על ידי הארת שמות שבטי ישראל באבני החושן. אותם השמות של שנים עשר שבטים שנזכרו בתחילת החומש ונתנו לו את שמו, הם האמצעי של הקב"ה לגלות מה הוא מצוה לעשות בעולמו. כך מתגלה שגילוי שמות ה' כרוך וקשור בשמותיהם של בני ישראל: מי שמסתכל על החושן רואה בגלוי את שמות שבטי ישראל, אך מאחוריהם, בנסתר קיים שם ה' המאיר אותם ופועל דרכם. כעת מובן הרבה יותר מדוע שמו של החומש הוא 'שמות': הוא מתאר באופן נפלא כיצד שמות בני ישראל הולכים ונקשרים לשם השם בעולם.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
