כשאנו קוראים על סיפור המרדף מחדש של המצרים אחר ישראל ועל נס קריעת ים סוף עולה שאלה עקרונית: מה בעצם הוסיפה קריעת ים סוף מבחינת תהליך ההוצאה ממצרים? הרי היציאה ממצרים עצמה כבר כללה תהליך ארוך של עשר מכות, ופרעה כבר עבר תהליך מתמשך של הסכמה לשלוח את ישראל; אם כן מדוע היה דרוש נס נוסף, הנס האחד עשר, שיכה שוב את מצרים? הרי אם הקב"ה רצה להשמיד באופן מוחלט את מצרים הוא יכול היה לעשות זאת כבר בעשר המכות, ולא היה צריך לעשות זאת בתהליך נפרד.
בתחילת הפרשה ישנם שני פסוקים אשר מבהירים את מטרת הנס הנוסף. כבר בפסוק הראשון של הפרשה מתגלה שכאשר ישראל יצאו ממצרים, היה עדין חיסרון בפרידתם מן הארץ בה חיו מאות שנים (יג, יז): "וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה". פסוק זה מספר כי גם לאחר היציאה הפיזית ממצרים, השייכות הנפשית והזהותית של ישראל נותרה במצרים. משום כך היה ברור שבמידה ויתרחשו קשיים גדולים מדי, העם ירצה לשוב מצרימה. עצם הרצון הזה מלמד שמשהו מהותי מאד עוד לא קרה ביציאת מצרים. ובכך פסוק זה מציב כבר בפתיחת הפרשה את התביעה להגיע לשלב נוסף ביציאת מצרים: שלב בו ישראל יטמיעו באופן מוחלט את ההבנה שהם יצאו לעולם ממצרים. כל עוד שלב זה לא יתרחש, ישראל ישארו למעשה בגלות מבחינה נפשית: תהיה בקרבם תפיסה נסתרת שאם החיים החדשים והמאתגרים שלהם מחוץ למצרים לא יצליחו – הם תמיד יוכלו להחזיר את הגלגל לאחור ולהתקבל בחזרה במצרים.
חשוב לזכור שתהליכי יציאת מצרים עצמה התרחשו באופן שיכול היה לחזק את הסברא שישראל עשויים בעתיד לשוב למצרים: משה הצהיר בפני פרעה פעמים רבות כי מטרתם ביציאה היא רק ללכת דרך שלושת ימים לעבוד את ה', ובכך נשארה אפשרות פתוחה כאילו לאחר מכן ישראל יחזרו. בנוסף, לקראת היציאה עצמה בני ישראל הצטוו להשאיל ממצרים כלי כסף וכלי זהב. לכן עלתה בישראל סברא כאילו יום אחד הם ישובו ויחזירו למצרים את ממונם. וברקע לכל זה עמד באוויר הזיכרון של הימים הטובים שהיו לבני ישראל בימי יוסף, בהם ישראל חיו בשלום ובגדולה בארץ גושן, האזור השופע ביותר של מצרים. כל אלו הולידו בלבבות את ההבנה שמטרת מכות מצרים היא 'להחזיר עטרה ליושנה' אל הימים הטובים שהיו במצרים לפני שפרעה התחיל להרשיע.
ניתוק מוחלט ממצרים
בכדי לנתק את ישראל באופן מוחלט מן החיים בארץ הטובה בה הם חיו במשך דורות רבים, הקב"ה הוביל את עם ישראל במהלך מפתיע בו הם חזרו לאחור, לכיוון מצרים (יד, ב): "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם". הצעד הזה החל לעורר בעם באופן חריף את השאלה האם הם באמת חפצים להתנתק ממצרים, או שיש בהם תקוה פנימית לשוב אליה. ואכן בעקבות אותה החזרה, המצרים החלו לרדוף אחרי ישראל ולעורר בהם פחד קיצוני. כצפוי, פחד זה עורר מיד את ישראל לשוב לחייהם הקודמים (יא-יב): "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר". ואכן אל מול תלונה מצערת זו, משה מודיע כי עומד להתרחש מהלך שבסופו יהיה סוף סוף ברור (יג): "כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם". ישראל לעולם לא יעלו שוב על דעתם לשוב מצרימה.
אם כן, הנושא של קריעם ים סוף הוא לנתק את ישראל ממצרים מבחינת הזהות הנפשית שלהם. ואכן התורה מדגישה שרק קריעת ים סוף הגשימה באמת את תשועת ישראל ממצרים (ל): "וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם". המילים 'ביום ההוא' באות להנגיד ולקבוע שעד כה לא היתה לישראל תשועה מוחלטת ממצרים. כך מסביר הספורנו: "במיתת המסתוללים בם לשעבדם נשארו הם בני חורין, כי עד עת מותם היו ישראל כעבדים בורחים". והאור החיים כתב: "ביום ההוא היתה התשועה ולא קודם – הגם שיצאו ממצרים לא היו בוטחים בעצמן מהם"[1].
ניתן לראות את השינוי הנפשי שחוללה קריעת ים סוף, באמצעות השוואת התלונות של בני ישראל לפניה ולאחריה. כאמור, לפני קריעת ים סוף בני ישראל הזכירו שהם בכלל סירבו לצאת ממצרים: "הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר" (יב). לעומת זאת, בתלונה שמופיעה מיד לאחר קריעת ים סוף במדבר סין בני ישראל הזכירו רק אפשרות של מוות במצרים. הם כבר לא העלו על שפתיהם את האפשרות לחזור לשם (טז, ג): "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב". אפשרות החזרה למצרים כבר נעלמה.
[1] והראב"ע כותב: "עתה היו ישראל נושעים מיד מצרים, כי עד עתה היה עליהם פחד המלך".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.