ההפתעה של מעמד הר סיני
לפני פרשת יתרו, עם ישראל כלל לא ציפה שיהיה מעמד כדוגמת הר סיני. ייעוד זה לא היה בין הייעודים שהובטחו מראש. החזון שעמד מול ישראל הוא החזון שנאמר לאברהם, ובהמשך למשה: לשוב אל ארץ כנען. בארץ כנען, ידעו ישראל, תתקיימנה שבועות ה' לאבות: בניהם יתהוו לעם שיהיה רב כחול וככוכבי השמים; עם זה ינחל את הארץ; הקב"ה יהיה לו לאלוקים כמו שהוא היה לאברהם; כל עמי הארץ יתברכו בו; הוא יירש את כל שונאיו, וכדומה. אך עד כה, קשה היה למצוא בשורה על תרי"ג מצוות שישראל עתידים לקבל.
אופי קרבת ה' בחיי האבות
אם כן, על פי כל שידעו ישראל, חייהם היו אמורים להתנהל כהמשך של חיי האבות. וכאן יש לעמוד על הבדל משמעותי בין אופי החיים של האבות, שאליו חשבו ישראל שהם הולכים, ובין אופי החיים שהתחדש במעמד הר סיני. מכלל חומש בראשית עולה כי המצוות לא היו עיקר בחיי האבות, אלא המידות, וההתהלכות לפני ה' במהלך החיים. האבות חיו את חייהם, מתוך ליווי קרוב של הקב"ה. במהלך חייהם ציווה אותם הקב"ה ציוויים שונים, בהתאמה לשלב החיים בו היו, למקומם, האויבים שעמדו בפניהם, וכדומה. המצוות המופיעות בחיי האבות הן כמעט תמיד הוראות שעה – ה' ציווה את אברהם ללכת לארץ כנען; הוא ציווה על יצחק שלא לצאת ממנה; ועל יעקב הוא ציווה לרדת ממנה למצרים. ובדומה לכך התנהלו חייהם – קרבת האבות לה' הסתובבה סביב אירועי חייהם. חיים שכאלה שונים מאד מחיי עם ישראל לאחר מעמד הר סיני. ממעמד זה ואילך, מוקפים חייו של האדם מישראל במצוות קבועות שאינם בהקשר של אירועי חיים מסויימים. המצוות קודמות לאירועי החיים ועומדות ממעל להם.
גילוי חיי המצוות – רק בהר סיני
מאז התגבשות ישראל לעם ביציאת מצרים ועד מעמד הר סיני התנהלו חיי עם ישראל באותו האופי של קרבת ה' של האבות. קרבה זו לא התבססה על מצוות קבועות, אלא על ליווי אלוקי המתנהל איתם בתוך אירועיהם. אמנם כבר במצרים קיבלו ישראל מצוות – החודש הזה לכם, קרבן פסח, תפילין וכדומה. אך מצוות אלו דומות למצוות גיד הנשה שקיבלו בני ישראל בזמן יעקב אבינו – מצוות אלו מהוות המשך לדורות של מעמד חיים מסויים של אותו הדור והשעה.
אם כן, כמעט שום דבר במטען ההיסטורי שאיתו באו ישראל למרגלות הר סיני, לא בישר להם את המהפך שעומד להתחולל בכל אופי החיים. על פי המתואר בתורה, בני ישראל חשבו בודאי שלעולם ימשיכו חייהם להתנהל באופן שרצון ה' מתגלה מתוך אירועי החיים.
הייעוד הקרוב ביותר לתורה ומצוות הנמצא לפני מעמד הר סיני, הוא זה שאומר הקב"ה על צאצאי אברהם: (בראשית יח, יט): "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט". אולם ייעוד זה לא גילה לבני ישראל כי עתידים הם לקבל תורה. ראשית, יש להבחין כי ה' לא אמר זאת ישירות לאברהם אלא משה כתב בתורה שזהו הייעוד שעמד ברקע לאותו הדיבור עם אברהם. שנית, בייעוד זה הנאמר על בני אברהם אין מדובר על מערכת של חוקים שתינתן ועליה יצווה אברהם את בניו. יש לזכור שגם על אברהם נאמר (בראשית כו, ה) שהוא שמר את תורות ה': "עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי". הכוונה היא לקיום ציוויי ה' במהלך מקרי החיים ולקיום המצוות המפורסמות בהן מצווה כל האנושות (רשב"ם, ראב"ע ורד"ק שם).
כאשר התגלה ה' למשה בסנה, הוא בישר לישראל שכאשר הם יצאו ממצרים – יעבדו את האלוקים על הר סיני. אך בולט מאד שגם אז לא נאמר אלא שישראל יעבדו – יקריבו קרבנות וכדומה, ולא נאמר שה' יאציל עליהם דרך חיים חדשה, תורה ומצוות. גם בכל אזהרות משה לפרעה לא נאמר אלא שישראל מיועדים לעבוד את ה'.
אכן במרה קיבלו ישראל כמה מצוות. היה זה מבוא ורמז לכך שישראל עומדים להצטוות על חיי מצוות. אולם גם שם בולט שאין מדובר בשינוי כולל של מעמד החיים כמו במעמד הר סיני. בסופו של דבר במרה ניתנו הדרכות מקומיות, כמו בתקופת האבות.
אם כן, בחיי האבות היה רצון ה' מתגלה דרך תהליכי החיים. חידוש התורה והמצוות במעמד הר סיני יוצר מין חדש של חיים – חיים שבהם קמים בבוקר כדי למלא את צווי ה' הקבועים. בחיים שכאלה, רצון ה' מוצב בפני האדם עוד לפני המאורעות, ועליו להתאים את כל פרטי חייו לפרטי המצוות.
מתברר שהתורה 'ניחתת' על ישראל משמים. מעצם מהותה כתורה משמים, התורה איננה נודעת לישראל בטרם שהיא ניתנת. רק כשמתן תורה מתרחש בפועל, מתחיל להיות מובן מהם חיי תורה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
