רוב אזור המשכן מוקדש לעבודת ה' הכוללת פעילות רבה, כגון: וידוי, שחיטה, קבלה, הולכה, קמיצה, הקטרה ועוד ועוד. אולם מעל ומעבר לכל העבודות של ישראל, קיים במשכן אזור שהוא נישא מכל העבודות. בלב המשכן, בקודש הקודשים, מתרחשת ירידת השכינה משמים ושרייתה בארץ. השכינה שורה בין הכרובים על ארון העדות. זהו אגף נבדל ונסתר של המשכן, שאין בו (כמעט) עבודה שלנו, אלא שם ה' שורה. ומה נמצא ממש במקום השראת השכינה? במרכז הכל, בתוך הארון מצויה 'העדות'. נמצאים שם כתבי קודש המגלמים את קשר ה' וישראל: לוחות הברית, בהם מצוי הלב של התורה – עשרת הדברות, ובסמוך אליהם נמצא ספר התורה.
אולם באופן מפתיע, בפרשת תצוה מתגלה מוקד נוסף במשכן בו מצוי כתב אלוקי: בגדי הכהן הגדול. בבגדיו של הכהן הגדול מצויים ארבעה כתבים שונים המתחלקים לשני זוגות.
הזוג הראשון נמצא סביב ראש הכהן: א. על מצחו מצוי ציץ ובו כתוב שם השם. ב. ליד הראש, על כתפי הכהן, כתובים שמות שבטי ישראל.
מול ליבו של הכהן הגדול מצוי זוג שני. כתובים שם כתבים דומים מאד לאלו הכתובים באזור הראש של הכהן: ג. שם השם מצוי בתוך החושן והוא נקרא 'אורים ותומים'. ד. לפניו על אבני החושן כתובים שמות השבטים.
שני הזוגות הללו מבטאים שני סוגי השפעה של הקב"ה על שבטי ישראל: בראש הכהן מופיעה השפעה של ממעלה למטה – מן הציץ העליון אל אבני החושן שעל הכתפיים. מול ליבו של הכהן חלה השפעה של 'מבפנים החוצה' – מן האורים והתומים הנסתרים בתוך החושן, אל אבני החושן המוצבות בגלוי.
הקשר בין הארון לאהרון
הציווי על מוקד נוסף במשכן, מלבד הארון, בו מצויים כתבים נישאים כאלה מעלה באופן טבעי את השאלה: מה היחס בינו לבין הכתב המרכזי של המשכן – התורה ולוחות הברית שבארון. מבחינת התוכן הכתוב בכל אחד מהם, ניתן לזהות יחס פשוט ובהיר ביניהם: התורה שבארון באה לכרות ברית. שני הצדדים של הברית הזאת כתובים על בגדי הכהן: הקב"ה וישראל. בבגדי הכהן נוצרת הזיקה הישירה ביניהם, והיא מובעת באופן מוחשי – בכתבים גשמיים.
כך מתברר שהברית הבאה לידי ביטוי ניסי ושלם במשכן בנויה על שני אדנים: הכהן הגדול, וארון הברית. הכהן הגדול הוא הנציג של שתי הישויות שבאות בברית – ה' וישראל. הכהן הגדול משמש למעשה כשליח ה' וכשליח ישראל גם יחד (שליח רחמנא ושליח דידן). אחרי ששני הצדדים באו, יש צורך ליצור את החיבור ביניהם. זהו תפקידה של התורה שבארון. כך שעל ידי הצירוף של הארון עם אהרון הכהן הגדול, מתקיים במשכן היעוד הגדול: "ושכנתי בתוכם".
הראב"ע עמד על דמיון בין החושן הנושא בקרבו את שם ה', לבין הארון שבתוכו גנוזה התורה: "והזכיר בתחלה החשן - כאשר הזכיר הארון, כי בו משפט האורים".
השוואה מעניינת עולה גם מסוג יחודי של מצווה המצויה גם בחושן וגם בארון – בשניהם יש איסור להפריד אותם מן הבסיס הנושא אותם: בארון יש איסור שהבדים יסורו ממנו, ובחושן יש איסור 'ולא יזח החושן מעל האפוד'.
הכלי יקר (כח) משוה בין שניהם מבחינות נוספות, וקובע במפורש כי גם הכהן הגדול היה מוקד השראת השכינה בדומה לארון: "ולפי שהעגל גרם שבירת הלוחות שנשא משה על שתי כתיפיו והיו חמש דברות מול חמש והיו חוברות כי הדברות היו מקבילות זה לעומת זה, על כן בא לכפרה שתי כתיפות חוברות יהיה לו וגו'. ונוסף על כפרה זו נעשה הארון שהיה מנושא על שתי כתיפיו בשני בדי ארון וזה שנאמר (דברים לג יב): ובין כתיפיו שכן, כי צמצם הקדוש ברוך הוא שכינתו בין שני בדי ארון שהיו מונחים על כתיפות נושאי הארון. ועוד צמצם הקדוש ברוך הוא שכינתו בין שתי כתיפות הכהן נושא האפוד כי בו היה תלוי חושן המשפט אשר בו היו האורים ותומים כנגד לבו והיה השם המפורש חקוק בהם".
גם מבחינת ההתנהלות המעשית של השאלה באורים ותומים, מתגלה קשר מופלא בינם לבין ארון הברית: נאמר במסכת יומא (עג, א) שבמהלך השאלה של עם ישראל באורים ותומים, היה הכהן הגדול מפנה פניו אל עבר השכינה. היכן השכינה שאליה היה מסתכל הכהן הגדול? הרמב"ם (הלכות מלכים י, יא) כותב שמדובר על הארון. אולם. רש"י על הגמרא שם אומר שהכוונה שהוא היה מסתכל על השכינה שבאורים ותומים ובחושן. מבין שניהם מתבאר באופן נפלא כיצד היו למעשה במקדש שני מוקדים של השראת שכינה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
