בפסוקי ציווי המשכן יש דגש גדול על המושג 'פנים'. במשכן יש כמה וכמה סדרים אשר התורה מצוה שהם יבטאו בחינה של פנים. חלקם מופיעים בהקשר של התקרבות לפני ה'[1], וחלקם בתור תופעה כללית יותר של 'פנים' שונות המופיעות במשכן. בשורות הבאות נמנה כמה מציוני הפנים המרכזיים בפסוקי המשכן, וננסה להבין איזה עיקרון במשכן מתבטא בהם.
ראשית נשים לב שביחס לחמשת הכלים המרכזיים של המשכן (הארון, השולחן המנורה מזבח הזהב ומזבח העולה) מצוי מושג הפנים.
- ארון העדות עומד בקודש הקודשים ועליו מוצבים הכרובים. הקב"ה מצווה לעשות לקרובים פנים (כה, כ): "וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים". במסכת בבא בתרא (צט, א) מבואר שפני הכרובים היו מביטים זה בזה כאשר ישראל עשו רצון ה'. הנצי"ב (העמק דבר כאן) כותב על כך: "להורות על האהבה העזה, כמו שהחתן מביט על הכלה ונהנה בראייתה".
- על השולחן מעלים לחם הקרוי "לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד". הראב"ע מפרש שהלחם קרוי כך על שם שהוא נמצא לפני ה'.
- המנורה מיועדת להאיר אל עבר פניה: "וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ". על פי פסיקתא זוטרתא הכוונה היא שהמנורה צריכה להאיר לכיוון השכינה שבמערב (וכך מפרש גם הרמב"ם בפירוש המשניות תמיד ג, ט). אם כן גם פני המנורה זהו ביטוי של קרבה לשכינה. אכן בציווי המנורה בפרשת תצוה (כז, כא) התורה כותבת 'לפני ה' במקום 'אל עבר פניה': "יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה'".
- בציווי על מזבח הקטורת, בסוף פרשת תצווה מופיע מאפיין יחודי לקטורת: הקב"ה קושר בינה לבין הכפורת שבקודש הקודשים (ל, ו): "וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה". מקום הנחת מזבח הזהב הוא בזיקה חזקה אל ארון העדות, ולכן התורה טורחת לציין את הכפורת והארון, ואף מזכירה בהקשר זה מחדש את ייעודו של הארון. בהמשך הפסוקים התורה מדגישה שהקטורת צריכה לעלות לפני ה': "קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדֹרֹתֵיכֶם" (שם, ח).
- גם מזבח העולה הנמצא מחוץ למשכן עצמו עומד לפני ה'. כך מתברר ביחס לעולה (כט, מב): "עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם". רש"י (שם) מזכיר את הדעה שהמזבח היה כה קרוב לשכינה עד שעל גביו היה ה' מדבר עם משה: "ויש מרבותינו למדים מכאן, שמעל מזבח הנחשת היה הקדוש ברוך הוא מדבר עם משה משהוקם המשכן".
אם כן, הפנים מופיעות בכל כלי המשכן. המשמעות היא שעליהם להיות בנויים כך שקרבתם לה' תהיה חתומה בהם. הם לא יהיו רק מוצבים במיקום קרוב לשכינה, אלא התכונה שלהם והכוונה בעשייתם יבטאו את היעוד שלהם להיות קרובים לשכינה.
בדומה לארבעת כלי המשכן המרכזיים, גם ארבעת הבגדים של הכהן הגדול עשויים לשמש 'לפני ה':
- האפוד נועד לשאת את שמות בני ישראל לפני ה' (כח, יב): "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי ה' עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן".
- וכמו האפוד, גם החושן מקרב את שמות בני ישראל אל השכינה (שם, כט): "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד".
- המעיל נועד לשרת לפני ה' (כח, לה): "וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה' וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת".
- הציץ מרצה על החטאים ומעתיר על ישראל רצון לפני ה' (כח, לח): "וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲוֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'".
אם כן, בארבעת הכלים המרכזיים ובארבעת הבגדים המרכזיים מוטבע עיקרון הפנים. כולם עשויים כך שיבטאו את הקרבה אל השכינה.
על גבי תופעת הפנים בכלים המשכן ובבגדי השרת, במבנה המשכן עצמו מופיע המושג פנים בדרך שונה ומפתיעה.
- על גבי יריעות המשכן התורה מצווה לעשות יריעות עיזים, ועליהן להיות נכפלות אל מול פני האוהל (כו, ט): "וְכָפַלְתָּ אֶת הַיְרִיעָה הַשִּׁשִּׁית אֶל מוּל פְּנֵי הָאֹהֶל". הכוונה היא שיריעות העיזים צריכות לכסות את החלק העליון של פתח המשכן. רש"י מסביר שהמושג 'פני האוהל' כאן לא נועד להגדרה טכנית בלבד, אלא לעניין מהותי של צניעות ה'פנים' כלומר הסתרה במידת מה של השראת השכינה בישראל: "דומה לכלה צנועה המכוסה בצעיף על פניה".
נמצא שבמשכן, כליו ובגדי השרת שבו מגולמים סדרים שלמים שהנושא של כולם הוא כיצד ניתן לעמוד לפני ה'. יש בכך תיקון יסודי לחטא הקדום של אדם הראשון. בעקבות החטא האדם ואשתו חשו ריחוק מפני ה': "וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי ה' אֱלֹהִים" (בראשית ג, ח). ומסביר הרש"ר הירש שם: "ויתחבא האדם ואשתו. לא עוד עמדו בקומה זקופה "לפני ה'", אלא נתחבאו "מפניו" וייראו את קרבתו". בהקמת המשכן חוזרת האפשרות לעמוד לפני ה' ולחיות לאור שכינתו. וכך בשלב זה של ההיסטוריה התרחש מעמד מפליא. משה היה מדבר עם הקב"ה פנים אל פנים: "וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ" (לג, יא).
[1] בהמשך נביא מדברי הראב"ע ש'פנים' ו'לפני' הם מילים קרובות.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
