השקל - תרגם אונקלוס: סלעא; גרה - תרגם אונקלוס: מעין

המטבעות והמשקלות המצויים בתורה הם - גרה, בקע, שקל, ככר, קשיטה [ובנביאים וכתובים מצויים עוד]. ויחסם זה לזה הוא כך - השקל הוא עשרים גרה (כמבואר בפסוקים כאן), הבקע הוא מחצית השקל (להלן לח כו), והככר שישים שקלים (רש"י שמות כה לט ועוד). המטבעות / משקלות הנ"ל מצויים כולם בכסף, והשקל והכיכר גם בזהב ונחושת [ובנ"ך יש גם בברזל (שמואל א יז ז, דברי הימים כט ז) ובעופרת (זכריה ה ז)]. ולעניין קשיטה עי' להלן.

תרגום המטבעות הנ"ל הוא כך - גרה מתורגם מעה [או "מעין" בלשון רבים. כדרך התרגום לשנות מלשון יחיד לרבים כשלשון היחיד מתארת קבוצה ולא פרט אחד]. בקע מתורגם שקל. שקל מתורגם סלע. ככר נשאר כבלשון התורה ככר.

לפעמים מוזכר בתורה "כסף" או "זהב" סתם בלי לציין באיזה משקל מדובר, והתרגום מתרגמו בדרך כלל "סלע" כמו שמתרגם את ה"שקל" של התורה. למשל - "אלף כסף" (בראשית כ טז) מתורגם "אלף סלעין דכסף", "עשרה זהב משקלם" (בראשית כד כב) מתורגם "מתקל עסר סלעין דדהב מתקלהון" (ועי' בכורות נ.).

יש לברר מה הטעם שהתרגום קורא לחצי שקל ("בקע") שקל, וכן למה מכפיל את השקל עצמו וקורא לו סלע שבלשון חז"ל הוא מטבע הכפול משקל. והרמב"ן (כאן) שאל שאלה זו ביחס ללשון חכמים בכלל, מדוע מה שנקרא בתורה חצי שקל נקרא שקל במשנה והגמרא?

וכתב הרמב"ן שיש שביארו זאת בכך ש"מנה של קודש כפול היה" וכן כל המטבעות, ודחה הרמב"ן הסבר זה, כיון שגם מטבעות שאינם קודש, כגון באונס ומפתה, נקראים בתורה שקלים ובחז"ל דינרים. והרמב"ן עצמו כתב לבאר שמחצית השקל נעשתה שימושית בימי חז"ל, מחמת הצורך לתתה למקדש כל שנה, ולכן היא נהייתה המטבע העיקרי ונקראה שקל בסתם [ע"ש כי קיצרתי].

ונראה בדברי הרמב"ן שלא התקשה בלשון התרגום אלא בלשון חז"ל בלבד (ע"ש). וכנראה משום שהתרגום הוא בשפה אחרת ואין קושי בשינוי השמות משפה לשפה. ולפ"ז הסיבה הכללית לחילוקי שמות המטבעות בין התרגום למקרא, היא משום שבעברית ובארמית היה לאותו מטבע / משקל שם שונה. וצ"ע.

ומהרמב"ם אולי יש ללמוד הסבר אחר, ממה שכתב (הל' שקלים ריש פרק א) - "שקל הנאמר בכל מקום בתורה... כבר הוסיפו חכמים עליו ועשו משקלו כמשקל המטבע הנקרא סלע בזמן בית שני". ולפי זה אולי יש לומר שהתרגום שתרגם "שקל" - "סלע", הוא משום שלהלכה כשכתוב בתורה לתת שקל יש לתת סלע, והתרגום נקט כפי ההלכה הנהוגה. והדברים צריכים עוד עיון ובירור ואכ"מ.

ולעניין ה"קשיטה" (בראשית לג יט), רש"י (ע"פ חז"ל) אמנם פירש שמדובר במטבע שהוא מעה, אבל אונקלוס תרגם "חורפן" וברש"י ביאר כוונת התרגום "טובים, חריפים בכל מקום, כגון עובר לסוחר", ולפ"ז קשיטה אינו סוג מטבע אלא תיאור של איכות המטבע [אך צ"ע מה שייך ציון הסכום של מאה מטבעות חריפים בלי לומר באלו מטבעות מדובר]. ורד"ק ועוד ביארו ש"חורפן" היינו כבשים, ויעקב קנה את חלקת השדה במאה כבשים. וגם לדבריהם הקשיטה אינה סוג של משקל ומטבע.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.