ויקחו לי - תרגם אונקלוס: ויפרשון קדמי

לשון הכתוב קשה, כי לכאו' עמ"י הם הנותנים ולא הלוקחים. וביאר ראב"ע ב"פירוש הקצר" - "מלת לקיחה עם למ"ד כמו נתינה, וכן קחי לי מעט מים" וכ"כ ב"פירוש הארוך" - "מלת ויקחו לי כגזרת סורה אלי, שיסור הנקרא ממקומו ויקרב אליו. וככה שיקח מאתו ויתן לי". אבל ר"י בכור שור פירש שהלקיחה היא כמשמעה והכוונה ש"הגזברים יקחו מאת העם", וכ"כ הספורנו, וע"ע מלבי"ם ונצי"ב.

ואונקלוס שתרגם "ויפרשון" לכאו' פירושו נוטה לפירוש הראב"ע, כי הפרשה היא מעשה העם המתנדבים ונותנים ולא פעולת הגבאים. ואם היה מפרש כמו הבכור שור וכו', היה צ"ל "ויסבון" כמו לעיל יב ג ועוד.

אמנם עדין קשה - א. למה אמר "ויפרשון" ולא בלשון נתינה. ב. למה בהמשך הפסוק שינה מלשונו ותרגם את האמור "תקחו את תרומתי" - "תסבון ית אפרשותי", ולא "תפרשון", וזה נוטה לכאו' לביאור הבכור שור שהלקיחה כמשמעה ולא במובן של נתינה, וכן בעוד מקומות כגון בפס' (דלק' כז כ) "ויקחו אליך שמן זית" תרגם "ויסבון לך משח זיתא", וכן בפס' (לק' לה ה) "קחו מאתכם תרומה לה'" תרגם "סבו מנכון אפרשותא קדם ה'". וצריך לבאר מה טעם השינוי בתרגום.

ונראה שבעיקרו של דבר פירוש "סבו" בארמית הוא כמו הסבר הראב"ע ל"קחו" בלשון התורה, ומשמש בין ללקיחה אל ובין ללקיחה מ.. וכנ"ל בדברי הראב"ע, ולכן בפסוקים שהבאנו לא היה קושי לתרגם בצורה הרגילה. אמנם זה דווקא כשמצוין ממי הלקיחה ["מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו", "קחו מאתכם תרומה"], או אל מי היא מובאת ["ויקחו אליך"]. אבל אצלנו לא מצוין בלשון התרגום שהלקיחה נעשית ממישהו או אל מישהו, ולכן אי אפשר לתרגמה במובן הפשוט אלא במובן של הפרשה בעלמא.

ויש לשאול - מדוע כתב אונקלוס "קדמי" ולא "לי", כמו שתרגם "ויקחו אליך" - "ויסבון לך", וכן עוד בהרבה מקומות תרגם "לי" -"לי". והתשובה שכלפי הקב"ה לא שייך לתת לו באופן ממשי כמו שנותנים לאדם, ולכן בלשון התרגום שהיא מתארת את הדברים בשפה ממשית אי אפשר לכתוב נתינה לה', ותרגם אונקלוס כאילו כתוב "לפני ה'". ועכשיו מתוך שהוצרך לשנות מ"לי" ל"קדמי" הוצרך לשנות מ"יסבון" ליפרשון" כנ"ל כי לא מוזכר כבר למי הנתינה.

וע"ע בספר פרשגן מהלך קרוב ושונה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.