המכה המכרעת

השיא של עשרת המכות זו מכת בכורות. זו המכה הכי חמורה, הכי מכרעת.
למה? הרי גם המכות האחרות היו קשות מאוד- נפגעו הרבה אנשים, במיתות של ייסורים. ואילו הבכורות, סך הכול הם לא כל האומה, וגם נפטרו במיתה חטופה. אז מדוע זו המכה המכרעת?

התשובה לשאלה נמצאת בפסוקים עצמם, בדברים שמצטווה משה רבנו לומר לפרעה: "ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכרי ישראל. ואמר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הרג את בנך בכרך" (ד, כ"ב).

'בני בכורי ישראל'. עם ישראל הוא הבכור, ולכן אם אתה לא משחררם, אני הורג את בנך בכורך. מכת בכורות היא כנגד זה שאנחנו הבכור.

 "בני בכורי ישראל"

"בני בכורי ישראל", זו ההגדרה של עם ישראל. אנו מוצאים הגדרות נוספות, כגון "לב העמים"- בספר הכוזרי, "מוח העמים"- בספר הזוהר, וכן ביטויים נוספים בתורה: " סגולה מכל העמים", "ממלכת כהנים וגוי קדוש". אבל כל ההגדרות עניינן אחד- שעם ישראל הם מיוחדים לה'. "בנים אתם לה' אלוקיכם", "בני בכורי".

רבש"ע ברא לו בעולם הרבה עמים. חז"ל אומרים- שבעים עמים, כנגד שבעים מלאכים במרום. הוא רצה מלכתחילה שיהיו עמים, כמו שכתוב בשירת האזינו: "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". כל עם יש לו תכונה מיוחדת, כל עם מומחה בדבר מסוים וכל העמים יחד יוצרים שלמות. אמנם הם נבראו דרך צער, בגלל החטא בדור הפלגה, אך מלכתחילה זה היה יכול לצאת בדרך טובה. ובכל העמים קיים צלם אלוקים - "חביב אדם שנברא בצלם".

אבל, ממשיך הפסוק בהאזינו- "כי חלק ה' עמו". החלק של ה' במציאות, המיוחד לו, זה עמו. יש עם אחד שהוא לה'. אחרים הם לא כל כך לה', רק קצת, בתור בריות רגילות. רק עם ישראל הם בנים לה' באופן מיוחד- "'בנים אתם לה' אלוקיכם'". וזו הכוונה שעם ישראל הוא 'הבכור שבעמים'- הוא העם של הקב"ה בעולם.

וגם לעתיד לבוא, כאשר כל המין האנושי יעלה, "לתקן עולם במלכות שדי"- גם אז נהיה בכורים, אומרים חז"ל. כי בכור הוא תמיד בכור. כל המין האנושי יתעלה, אך עם ישראל יישאר עדיין בכור. המהר"ל אומר, ב"נצח ישראל", פרק י"א- 'אין ביטול לבחירת עם ישראל'. הקב"ה בחר בהם וקבע זאת לנצח.

תבנית כל היש

מיד לאחר מכת בכורות מופיעה פרשת "קדש לי כל בכור", פרשה מרכזית מאד, שנמצאת בבתי התפילין ביחד עם פרשיות "שמע ישראל"- האמונה בה', "והיה אם שמוע"- קיום המצוות, ו"והיה כי יביאך"- ארץ ישראל. איתן ביחד נמצאת פרשיית "קדש לי כל בכור". לאחר שלמדנו את בכורתו של עם ישראל בעולם, מתוך כך, בזעיר אנפין, בתוך עם ישראל יש בכור בכל משפחה. גם במשפחה- הבכור הוא מיוחד לה'.

ובאמת תבנית כל העולם, כל היש, היא כזו- שיש לכל מערכת את המרכז המרומם אותה. לכל תבנית יש את העיקר שלה, שהוא קדוש לה'. בתוך כל העמים יש עם שהוא לה'. ובזעיר אנפין בעם ישראל- בכל משפחה אחד בכור שהוא לה'. אמנם הבכורות חטאו, אז במקום זה יש הכהנים. הכהנים הם הבכורים. הכהונה- לה', מתוך עם ישראל. ובימינו, שאין כהונה ממש- תלמידי חכמים הם לה'. וכן בחי- יש ראשית הגז. ובתבואה- הפרי הראשון הוא ביכורים, וישנן תרומות ומעשרות. הראשית היא לה'. וגם באדם- מתוך כל האיברים, המוח, השכל, הוא לה'. השכל הוא המנהל, ומתוך שהוא לה' הוא מגייס את כל כוחות הגוף לה'. אומר ספר התניא- תלמידי החכמים, הצדיקים, הם בחינת ראש. יש יהודים בחינת רגל, יש כאלו בחינת אוזן ויש בחינת ראש, תלמידי חכמים. וגם בתוך כל המין האנושי- יש עם, שהוא בבחינת ראש כל העמים. הוא בחינת תלמיד חכם לכל העמים, עם כהן, ממלכת כהנים של כל העמים. ותפקידו לרוממם את כולם לעבודת ה'. וכך גם המין האנושי, לעומת כל בעלי החיים. וגם כל החי לעומת כל הצומח, והצומח לעומת כל הדומם, וכן הלאה. אם הקב"ה היה רוצה, ודאי היה יכול לברוא את כולם אותו דבר. אבל הוא לא ברא ככה. הוא ברא את כל ההוויה מדרגות מדרגות. גם בתורה יש מדרגות- יש מצוות חשובות, ויש מצוות פחות חשובות. אמנם נאמר "הוי רץ למצוה קלה כבחמורה", אבל זה אומר שיש מצוה חמורה ויש מצוה קלה. הכל בנוי במדרגות. התורה יותר מהנביאים, הנביאים יותר מהכתובים, נביאים ראשונים יותר מנביאים אחרונים.

הפתרון לחידת האנטישמיות

ה' אומר לפרעה: אם לא תבין שבני בכורי ישראל, אני הורג את בנך בכורך. אז אנחנו מבינים ש'בני בכורי' זה מה שעצבן את פרעה. זו הייתה הנקודה המרכזית שהתנגד לה. אם היה נאמר לו סתם- אנחנו עם, תן לנו לצאת, אולי היה מסכים ואולי לא. אבל הקב"ה אומר 'בני בכורי ישראל'. אנחנו לא סתם עם, אנחנו בכור. וזה דבר שאליו פרעה מתנגד בכל תוקף. ומדוע פרעה לא יכול לסבול זאת? כי הוא סובר שהוא הבכור. הוא חושב שהוא תמצית האנושות, תמצית ההוויה. באותה תקופה פרעה ומצרים היו החלק הכי חשוב של המין האנושי- הכי עשיר, הכי חשוב, במדע, בפילוסופיה, בכל התחומים. בעצם פרעה משיב- אני הבכור ולא אתם. אתם מתחרים איתי על שלטון האנשות. ועם ישראל עונה- נכון! ומאז ועד היום נטושה מלחמה בין עם ישראל והעמים האחרים. לכאורה, מה הם רוצים מאתנו? מה רע עשינו למצרים? שום רע. לא כתוב שום דבר רע. אדרבה, יוסף הציל את מצרים, ועבדנו אותם עבודת פרך. וכי איזה רע עשינו לבבל? לפרס? למדי? מה עשינו רע ליוון? לרומא? לטורקיה? לספרד? ומה עשינו רע לגרמניה? היהודים בגרמניה היו אזרחים נאמנים, חרוצים, עובדים קשה. רבים מהם נהרגו במלחמת העולם הראשונה בצבא הגרמני ואף 70 אלף יהודים קיבלו עיטורי עוז וגבורה. מה רע עשינו? שום דבר.

אלא, אומר הרמב"ם באגרת תימן: הם אינם לוחמים נגדנו, הם לוחמים נגד ה'. אבל כיוון שאי אפשר להילחם נגד ה', הם נלחמים נגד העם שהוא 'בני בכורי'. העם הזה הוא פה כדי לעבוד את ה', אם נחסל אותו- האל יהיה מחוסל. זה כתוב בתהילים פרק ב': 'יקומו על ה' ועל משיחו'. אי אפשר לקום על ה', אז קמים על משיחו, על עם ישראל. זה הפתרון לחידת האנטישמיות.

              
 ביאור באורות

בספר אורות מבואר בכמה מקומות, שזה סוד האנטישמיות.

הגויים יודעים שאנחנו בונים במין האנושי תבנית שונה משלהם. הם רוצים לתת לאדם פורקן לכל נטיותיו הברבריות ואילו אנו רוצים בתיקונו המוסרי של העולם.
אורות עמ' מ"ט (אורות התחיה פסקה ב'): "האלילות הרגישה בישראל, ביהדות, את אויבתה היותר גדולה, את הכח, אשר לפי מדת הגלותו יצר לה העולם, ותצא שנאה אינסטינקטיבית עזה לישראל מכל הגוים". הם מבינים שזה יהיה הסוף שלהם, שהם יתמעטו ויצר להם ככל שיתגלה כוחו של עם ישראל. כי אנחנו לא נותנים לברבריות להתפתח. ולכן יוצאת כזו שנאה כנגד עם ישראל. ובעמוד פ"ח (אורות התחיה פסקה נ"ד), הרב מסביר מה המהות של 'בני בכורי ישראל': "רק ישראל יכולים הם לקבל אמונת אלוקי אמת ה' אחד במילואה וטובה, ואישיותם העצמית עוד תוסיף אומץ עם זה, ותרבותם תשתגשג ותתגדל בפריחה מצוינת, “בד' יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל”..". עם ישראל אוהב אמונה בה'. זה טוב לנו, זה אושרנו. ככל שאנחנו יותר מאמינים אנחנו יותר מאושרים. ככל שמקיימים יותר מצוות יותר מאושרים. "במילואה וטובה"- האמונה בה' מלאה טוב ואושר, מי לא רוצה אושר? ככל שיש יותר אמונה, יותר מצוות, יותר עבודת ה', אנחנו מאושרים ומצליחים. אישיותנו מופיעה יותר בעולם. לכן אנו אומרים- תביא לנו עוד. יש תרי"ג מצוות, אפשר לקבל עוד? נוסיף 60,000 מצות מדרבנן, ועוד נוסיף- גזירות. ונחמיר על ימין ועל שמאל. כי אנו מאושרים בכך. "אבל הגויים לא באו עדיין לידי מדה זו, ומה שהוכנסה מאורם של ישראל אמונה אלקית בסביבותם, שלא בדרך התפתחות הראויה להם לפי טבעם, נלחם הוא באישיותם הפרטית ומלקה את תרבותם, שהיא זרה, חיצונה, נכרית ומגושמת, בעצם תכונתה". בניגוד אלינו, הגויים לא שמחים בעבודת ה', לא מאושרים. תרבותם היא זרה, חיצונה, נכרית ומגושמת ולא מתאימה לאמונה האלוקית. ולכן מה שישראל מביאים לעולם אמונה ועבודת ה', זה מפריע להם. זה מכה אותם, הורס אותם, חומס את אושרם.

כמובן יש גם יהודים שמרגישים ומדברים ככה. אלו יהודים שלמדו מהגויים מה זה אלוקים. הם 'מודרניים', אז הם לא למדו מהחומש אלא מהגויים, ושמעו מהם שאמונה זה מטרד.
עמוד קנ"ז (אורות ישראל ה, ט"ו): "עד תור הגאולה העתידה השפענו על העולם רק לימודי חובות, מוסר וצדק היוצא מדעת אלוקים אמת". השפענו על העולם ולימדנו רק את חובות המוסר האלוקי. אבל הרי זה נכון- התורה זה חובות, מוסר, צדק, היוצא מדעת אלוקים אמת? ודאי זה נכון, אבל לא רק. אלא זה עונג. אנו יודעים שבאמת זה עונג, ואומרים- תביא עוד חובות, עוד מוסר, עוד צדק. שאלו חז"ל- למה תוקעים ותוקעים בראש השנה המון תקיעות? עונים חז"ל- כיוון שהשטן 'מתפוצץ' מכך. התוספות מסביר- השטן יודע שלא אוהבים מצוות, ובאים לקיים מצוות בקבלנות, גומרים והולכים. והנה פתאום תוקעים עוד ועוד, והשטן מתבלבל ומתפוצץ. אנחנו מאוהבים במצוות. אבל הגויים לא. הם רואים בהם רק חובות, "וחובות אין העולם חפץ לקבל", אלא רוצים ליהנות מהחיים. "ואם הוא מקבל, נשאר בלב טינא (טינה) על המעורר הראשי לידיעת החובה, שאינה נותנת להנפש הברברית להתפשט בכל מאוייה". אומרים הגויים- הרסתם לנו את הכול. עכשיו אנחנו יודעים שיש חובות. מדוע הרסתם לנו את החיים? ככה הגויים מתייחסים לתורה, למצוות, לחובות, למוסר, ולעם ישראל, שהוא 'הגורם המעורר' הראשי של המוסר. "אבל בבוא התור של אור העולם להגלות, יוודע לעולם שדרכי החיים של העונג האמיתי אנחנו משפיעים בעולם, את אושר החיים הנותן לו את ערכו אשר מבלעדו הוא שלול כל ערך". הם יבינו שכל זה עונג, "אז תתענג על ה'". יבינו שבלי אמונה בה' ובלי מצוות ובלי חובות, החיים לא שווים כלום. "ועונג ואושר זהו דבר השווה לכל, על כל פנים לחשוק בו, ואת המקור המשפיע אושר ועונג מכבדים ומחבבים. ועל כן "יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים בכנף איש יהודי" (כמאמר הנביא זכריה)." ואז יהיו שמחים, יגידו- תודה רבה, שנתתם לנו עונג. ויכבדו את עם ישראל שמביא את העונג הזה לעולם.

העונג שבתורה ובמצוות

המצוות זה עונג. זו חובה וזה עונג, זה לא סותר. אבל יש יהודים שלוחמים ואומרים שזה לא עונג? זה כי יש להם השקפה גויית. וגם אנחנו, יש מצוות שהם עדיין לא עונג בשבילנו.
יש מצווה אחת שהיא עונג בשבילנו כבר עכשיו- לימוד תורה. לימוד תורה זה עונג שאי אפשר לתאר.

באים תלמידים לישיבות ללמוד תורה- הם מטורפים. מקבלים איזו תעודה שם? לא. אתה רוכש מקצוע? לא. מקבל הערכה מהחברה? לא, ההורים שלי חושבים שאני מטורף. אתה מקבל כסף? לא, אני אפילו צריך לשלם. ואם אני אברך אני מקבל חצי-מלגה ספק-סמלית. זה מטורף. וחשבנו שהמטורף הזה יתפקח אחרי שנה, אבל הוא נשאר עוד שנה ועוד שנה. עד שהרב שלו אומר: תראה, אתה צריך לעזוב את הישיבה ולעבוד. והוא בוכה- אני לא בסדר? לא לא, פשוט צריך שיהיה לך משהו לאכול. מטורפים תלמידי הישיבות- מאוהבים בלימוד התורה, יושבים ולומדים ולומדים ולומדים. אדם נשוי, בתשע בלילה, במקום להיות עם אשתו הוא בא לבית המדרש. כי הוא מתענג בלימוד התורה. לכן אבלים אסורים ללמוד, כי "פיקודי ה' ישרים משמחי לב". אמנם לימוד תורה זה קשה, אבל זה קושי מענג. ולימוד תורה זו דוגמא כבר היום, למהותה של כל התורה כולה, שתתגלה לנו בעתיד. כבר היום אתה מקבל "דוגמית חינם" לעונג שבמצוות, ובעתיד כל המצוות יהיו כמו לימוד תורה. אנו אוהבים את המצוות. מה אכפת לנו שזה קשה? אנו אוהבים את זה, ולא אכפת לנו מהקושי. אדרבה, ככל שיותר קשה יותר טוב.

האמונה והאהבה - עצם החיים

אורות עמוד ס"ט (אורות התחיה, י"ז): "האמונה והאהבה...בכוחות אלה מונחים כל יסודות הוויות מהותיותו". אמונה בה' ואהבת ה', הן היסודות לכל מהותנו. זה הטבע שה' תבע בנו. מרן הרב קוק מבאר שהתורה- היא האהבה למעשה, והמצוות- הן האמונה למעשה. אם כן התורה והמצוות זה החיים שלנו. זה "כל יסודות מהותיותנו". מהותיותו של עמנו. "האמונה והאהבה הן עצם החיים בעולם הזה ובעולם הבא, שום דבר איננו נשאר בחיים, כשעושקים מהם את שני המאורות הללו, את האמונה ואת האהבה". הרי אדם מחפש חיים. והאמונה ואהבה, התורה והמצוות, הן החיים בעולם הזה ובעולם הבא.

זה לא חלק מהחיים, זה כל החיים. אבל- "התרבות הזמנית", כלומר התרבות של הזמן, תרבות הגויים, מה שנקרא "תרבות המערב", "...בנויה היא כולה על הכפירה ועל השנאה שהן שוללי החיים העצמיים". כלומר מבחינתנו זה החיים שלנו, כבר עכשיו. זו מהותנו.

אבל הגויים עוד לא מסוגלים לחוש שזה החיים, אז הם נלחמים בזה. הם חושבים שאנחנו גונבי וחומסי החיים. ולכן פרעה יוצא למלחמת חורמה, כי הוא מפחד שגונבים לו את החיים. אבל מה זה החיים שלו? החיים שלו זה כפירה, שנאה, אלילות, טומאה, כיעור וחושך. תרבות המערב. אם רוצים אתם לדעת מה היא תרבות המערב, הסתכלו באינטרנט- איזה לכלוך, איזו טומאה, איזו רשעות, איזו אלימות. זה לא יאמן. זו דוגמית לתרבות המערב. וגם היום זה מפריע לגויים, חלקם במודע וחלקם שלא במודע. אבל עכשיו ב"ה, נגמרה הגלות ואנו בתקופת גאולה, אנו קמים לתחייה. אמנם בימינו יש יהודים שזה מפריע להם, ה' ירחם. הם ניזונים מתרבות המערב. יהודים חילונים וגם יהודים דתיים, שניזונים מתרבות המערב, וחושבים שהמצוות זה מטרד, שאהבת ה' היא מטרד. סוגדים בגלוי או בסמוי לתרבות המערב, התרבות הזמנית, שבנויה על הכפירה ועל הרשעות.

ראשית תבואתו

לכן, זאת ההצהרה של משה רבינו: “בני בכורי ישראל”. הבכור במשפחה, הוא האחראי, הוא כהן פרטי של המשפחה.  ולכן יש מצווה- קדש לי כל בכור. והאומה, עם ישראל, היא קדושה בתור עם. והיא מביאה ברכה לעולם: "ונברכו בך כל משפחות האדמה".

עם ישראל הם "קודש ישראל לה' ראשית תבואתו". פסוק זה הוא מתחילת ספר ירמיהו. ברובו של ספר ירמיהו ישנן נבואות קשות של חורבן. אבל ישנה הקדמה, וההקדמה היא- שריבונו של עולם אוהב אותנו לנצח.

ירמיהו פרק ב': "הלוך וקראת באוזני ירושלים לאמר, כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך".

החסד של נעורייך זה האמת, את זה אני זוכר. עכשיו אין את החסד הזה, אבל אני זוכר. 'אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. קודש ישראל לה' ראשית תבואתה". 'ראשית תבואתו'= בכור. זו עוד מילה נרדפת. "כל אוכליו יאשמו רעה תבוא עליהם נאום ה'". כל מי ש'יאכל' את עם ישראל, בסוף הוא יחטוף, הוא יתן דין וחשבון לפני ה'. כלומר, מסביר לנו ירמיהו, לא להתבלבל- יהיה חורבן, גדול וקשה ונורא. אבל זה לא אומר שרבש"ע עזב את עם ישראל. הבחירה בעם ישראל היא נצחית. ובפרק ל"א: "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם ה' ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם... הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשעים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה'". וכל זה בספר ירמיהו בין נבואות החורבן, ללמדנו שהמהות המיוחדת של עם ישראל, נצח ישראל, אינה ניתנת לביטול או למחיקה. החורבן הוא זמני, אנו נתגבר.

המלחמה המכריעה

זה המאבק. מאבק על משטר העולמים. אמר רבנו הרב צבי יהודה: המלחמה הזו- מלחמת השחרור, ששת הימים, יום כיפור, אשר כולן מלחמה אחת ארוכה- זו ה-מלחמה, בהא הידיעה. זו המלחמה על תחייתו של עם ישראל בארצו, זו המלחמה שתכריע מי כאן בעל הבית על העולם, אנחנו או הם. וכמובן אנחנו ננצח במלחמה הזאת. במלחמה הצבאית וגם במלחמה הרוחנית. זה בא ביחד. ועכשיו זה מוכרע ועומד על הפרק. עכשיו אנחנו הולכים לצבא ולוחמים, בין אנשים דתיים ובין אנשים חילוניים. ובאמת הם אינם חילוניים. בספר אורות מוסבר- הם לא יודעים שבפנים הם לא חילוניים. בלבלו אותם לחשוב שהם חילוניים, אבל בפנימיותם הם לא. זה סתם בלבול. כולם באמת דבקים בה', אבל הם לא יודעים זאת.

וזה הסוד הגדול- "בני בכורי ישראל". עם פנימי בעולם. וב"ה העם הפנימי הזה חוזר. ואמנם יש לו בעיות- בעיות עם האויבים מבחוץ, ועם הכופרים מבפנים- בסדר, אין להילחץ, נתגבר על כל הבעיות. איך בדיוק נתגבר? אנו לא יודעים לגמרי. אך אנחנו בדרך הטובה, בחסדי ה' עלינו. ומי שרוצה מאד להתאהב בעם ישראל, ילמד את ספר שיחות הרב צבי יהודה על 'סגולת ישראל'. הספר הזה שונה מכל הספרים האחרים של שיחות הרצי"ה. כל הספרים האחרים הם הרכבה, אסופה של שיעורים מפה ומשם, ואילו הספר הזה הוא רצף של שיעורים שניתנו ע"י רבנו. הוא קרא לזה: 'קורס סגולת ישראל מקוצר'. זה רצף של שיעורים על סגולת ישראל. בדור הזה צריך ללמוד על זה הרבה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.