עבודת ד' על פי משה

פרשתנו פותחת בצורה מיוחדת, בציווי (שמות כז כ): "ואתה תצווה". רוב הפרשיות מתחילות ב"ויאמר ד' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל" (שמות ו י,כט. יג א. יד א. ועוד), ולעומת זאת כאן ד' אינו פונה בצורה הרגילה אלא בצורה יוצאת דופן, ויש לשאול מה שונה פרשה זו משאר הפרשות שכתובה בצורה כזו?

אלא, יש כאן צורך מיוחד להדגיש שצורת בניית המשכן לא מגיעה מכל אחד אלא דווקא ממשה רבנו. לכאורה, ההדרכה לבניית המשכן הייתה יכולה להגיע בדרכים אחרות, כגון על ידי הכהנים, הנביאים או רוח הקודש, אך כאן יש צורך שזה יגיע דווקא ממשה רבנו, מנותן התורה. על מנת לבנות את המקדש, המקום המרכזי של עבודת ד', עלינו לקבל את ההדרכה מן השורש, מן התורה.

התורה לא הגיעה מסברה אנושית חכמה או מהגיון אלוהי, אלא מריבונו-של-עולם בעצמו. התורה הגיעה אלינו מלמעלה למטה, מהקודש אל החול. התורה היא אלוקית, היא דבר ד'. מאוחר יותר, בפרשת שמיני (ויקרא י), מסופר על נדב ואביהוא שנשרפו משום שהקריבו אש זרה. נדב ואביהוא הנם גדולי הדור, אנשי קודש עליונים, הם עבדו את ד' על פי רגשי לב עליונים וקדושים, טהורים ונשגבים, אך זו לא הדרך בה התורה ציוותה, זו לא הדרך הנכונה. התורה הינה אלוקית עליונה הבאה מלמעלה למטה, ולעומתה התפילה היא מלמטה למעלה. יש צורך שהתפילה תהיה מסודרת ומונהגת על פי התורה, התפילה היא אור חוזר של האור הישר, ואם זה לא כך, דבר ד' אלינו ודברינו אל ד' לא יפגשו.

דומה הדבר לשניים החופרים מנהרה תחת הנהר, כל אחד חופר מצד האחד של הנהר לצידו השני בתקווה להיפגש באמצע הדרך. אך אם כל אחד לא יכוון לחפור בדיוק לאותו המקום שהשני חופר, הם לא יפגשו, הם כבר לא חופרים את אותה מנהרה אלא מנהרה אחרת. כך מסביר רבי אברהם אבן עזרא, שהקב"ה חופר לכיווננו ואנו לכיוונו, אך אם לא נדייק בחפירתנו לחפור לכיוונו, אנו לא ניפגש, אנו חופרים מנהרה לעצמנו שכלל לא תוביל אותנו אל הקב"ה (קול הנבואה עו הערה ה). על כך נאמר הביטוי 'טעות חייך', האדם חושב שהוא עובד כל חייו את הקב"ה, ולבסוף הוא מגלה שהוא חפר בכלל לכיוון הלא נכון, הוא לא עבד את ד' אלא משהו אחר, הוא החמיץ את חייו.

משום כך יש חובה שההדרכות יגיעו דווקא ממשה רבנו, ולכן כתוב "אתה תצווה". אפשר לראות את ההקפדה על כך במשך כל בניין המשכן: "ואתה תצווה אל כל חכמי לב" (שמות כח ג), "ושמת את שתי האבנים" (שם יב), "ועשית משבצות זהב" (שם יג), "ונתת את שרשרת העבותות" (שם יד), ועשית חושן משפט" (שם טו), ועוד. הכל מוטל על משה, הביטוי חוזר שוב ושוב: 'ונתת', 'ושיבצת', 'ועשית', 'ולקחת', 'והקרבת', וכו', עשרות פעמים, צריך שהכל יהיה מדוקדק על פי התורה, אחרת זה עלול להיות משהו אחר.

משה רבנו אינו מקבל את התורה בנבואה, אצלו זה משהו אחר. הנבואה מגיעה על ידי כך שד' מראה לנביא רעיון מסוים והנביא מסביר את הרעיון במילים שלו. משום כך "אין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד" (סנהדרין פט א), לכל נביא יש את הסגנון שלו, את הדרך שבה הוא מסביר את התמונה. לעומת זאת, "לא כן בעבדי במשה, פה אל פה אדבר בו, במראה ולא בחידות" (במדבר יב ח), הכל מפורש, מילה במילה.

עדות התורה לישראל ועדות הנר לעולם

התורה היא ההדרכה האלוהית דווקא לבני ישראל, והיא העדות שד' בחר בנו. כפי שרואים בפסוק השני בפרשתנו (שמות כז כ-כא): "ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלת נר תמיד. באהל מועד מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אתו אהרן ובניו מערב עד בקר לפני ד'". על איזה עדות מדובר? אלא מדובר על התורה הנמצאת בקודש הקדשים, בתור עדות לעם ישראל, ועריכת המנורה תיעשה מחוץ למקום העדות, מחוץ לקודש הקודשים, מחוץ לפרוכת. התורה הינה עדות מיוחדת לעם ישראל, עדות אישית בשבילנו שד' מופיע בקרבנו. יש הדרכה אלוהית פרטית לעם ישראל.

אמנם דבר זה אינו פשוט, משום שעל הפסוק בפרשת אמור (ויקרא כד ג): "מחוץ לפרכת העדת באהל מועד יערך אתו אהרן", מפרש רש"י: "לפרכת העדת – שלפני הארון, שהוא קרוי עדות. ורבותינו דרשו (שבת כב), על נר מערבי, שהוא עדות לכל באי עולם, שהשכינה שורה בישראל, שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מתחיל, ובה היה מסיים". אם כן, נראה שרבותינו בגמרא הבינו שהעדות היא הנר המערבי שאינו כבה. הסבר זה גם משנה את משמעות הפסוק, בהסברינו זה, העדות, היינו הנר המערבי, נימצא מאחורי הפרוכת ומחוצה לה. ולעומת זאת בהסבר הראשוני הובן שהעדות נימצאת לפני הפרוכת, בקודש הקודשים, ומאחוריה היה אהרון מדליק את הנרות.

אלא שאין סתירה – הנר המערבי הוא עד נוסף, העדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל. יש עדות פרטית לישראל שחוקיהם אלוהיים, ויש עדות חיצונית לעולם כולו שהשכינה שורה בישראל על ידי הנס הגלוי של הנר המערבי. בכל הנרות שבמנורה היו שמים כמות שווה של שמן, ובזמן שכל שאר הנרות כבו, הנר המערבי ממשיך לדלוק, כמו נס נר חנוכה תמידי. כפי שמסביר שם 'שפתי חכמים' הקצר: "כשהדליק הנרות בערב הדליק תחילה נר המערבי, וכשבא בשחרית להיטיב את הנרות היה מטיב כל הנרות, לבד נר מערבי שהיה דולק כל היום בדרך נס, ולא היה מטיבה עד הערב". כלומר, למרות שעל פי חוקי הטבע היה עליה לדלוק שתים עשרה שעות בדומה לשאר הנרות, הוא דלק עשרים וארבע שעות.

פרסום הנס בעולם כולו

אך כיצד ידעו כל העולם על נס הנר המערבי, הרי מיקום הנר בתוך הקודש, מקום שאליו נכנסים רק הכהנים? אלא שדרך הדברים המיוחדים להתגלות, ההשפעה עוברת מאדם אחד לאדם שני וכך לכל העולם כולו. כך דרך בני האדם, כפי שמסביר הרמב"ם (דעות ו א): "דרך בריתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם. ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמד ממעשיהם. הוא ששלמה אומה 'הולך את חכמים יחדם ורעה כסילים ירוע". כלומר, זהו טבע הדברים, שאנשים מדברים זה עם זה ומקרינים זה על זה. הכהנים רואים את הנס, מושפעים ממנו ומעבירים את הנס וההקרנה ממנו הלאה וכך זה עובר מאחד לשני עד שהדברים מגיעים לכל באי עולם.

מספיק צדיק אחד והוא מקרין על כל האומה כולה להיות צדיקים וישרים. אין צורך לכתוב ספרי הוכחות ולהתווכח עם הנבוכים שאינם מאמינים בתורה, ההוכחה הטובה ביותר שמשה אמת ותורתו אמת היא המפגש עם צדיק גדול. כשאדם פוגש אדם גדול טהור וקדוש אין צורך בהוכחות הדברים באים מול העיניים ואין אפשרות להתעלם.

רק המשוכנע מסוגל לשכנע

דבר זה מופיע בפירוש רש"י על הפסוק הראשון בתורה (בראשית א א): "ומה טעם פתח בבראשית? משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים', שאם יאמרו אומות העולם לישראל, ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם, כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו". רש"י כאן מבאר, שכשאנו רוצים לשכנע את שאר האומות שהארץ שלנו, עלינו להיות קודם כל משוכנעים בכך בעצמנו, שנאמר בפה גדול שזו הארץ שלנו, שהקב"ה בראה ונתנה לנו. כפי שמסביר הרב הרצוג את הפסוק "כח מעשיו הגיד לעמו", שד' אינו אומר את דבריו לגויים אלא לנו, שאנו נדע את האמת, וכשאנו נהיה משוכנעים בכך גם האומות יאמינו.

יצחק רבין, בעבר, כשהיה השגריר באמריקה, אמר לרב חנן פורת: "הייתי שגריר באמריקה הרבה שנים ולא הצלחתי לשכנע אותם שיש"ע זה שלנו". שאל אותו הרב חנן: "ואתה משוכנע?" ענה לו רבין: "לא". אדם שאינו משוכנע בעצמו אין לו שום אפשרות לשכנע אדם אחר. אנשים רבים שואלים אותי כיצד אוכל לשכנע אדם אחר ביהדות, ואני עונה להם: קודם כל תשכנע את עצמך, ולאחר שאתה בעצמך בטוח, תשכנע אותם באותם הדברים בהם אתה עצמך השתכנעת. אין אפשרות לשכנע אדם במה שהוא עצמו לא משוכנע.

המחשבה כיום היא שמשום שהגויים אינם חושבים שארץ ישראל שייכת לנו, גם אנו עצמנו איננו בטוחים בכך, אך רש"י מבאר שהדברים אינם כך, הוא מספיק שהספיקות שלנו לגבי ארצנו, הם הגורמים לספיקות אצל שאר העמים. כשאנו נהיה בטוחים בארצנו, גם הגויים יבינו זאת.

חזרת העולם כולו לאמונה בד'

אם כן, נס הנר המערבי מיועד לכל באי העולם, לפרסם להם שיש אלוהים בישראל. אמנם אין לנו מצווה להחזיר את כל העמים בתשובה, אנו בקושי מצליחים להחזיר את עצמנו בתשובה, אך עם זאת, האידיאל הוא שכל העמים יאמינו בריבונו-של-עולם, כפי שאנו אומרים בתפילת 'עלינו לשבח': "ועל כן נקוה לך ד' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך, להעביר גילולים מן הארץ, והאלילים כרות יכרתון, לתקן עולם במלכות שדי, וכל בני בשר יקראו בשמך, להפנות אליך כל רשעי ארץ. יכירו וידעו כל יושבי תבל, כי לך תכרע כל ברך, תשבע כל לשון. לפניך ד' אלהינו יכרעו ויפולו ולכבוד שמך יקר יתנו, ויקבלו כלם את עול מלכותך ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד". זוהי המציאות העתידית, אך זהו עדיין לא המצב שלנו.

עם זאת, השפעת התורה על העולם גם כיום גדולה מאוד, כפי שמביא הרמב"ם בהלכות מלכים (יא ד): "מחשבות בורא עולם אין כח באדם להשיגם כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ד' ביחד. שנאמר: 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ד' ולעבדו שכם אחד'. כיצד? כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים ערלי לב והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה אלו אומרים מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן וכבר בא משיח וגילה נסתריהם. וכישעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום".

כיום, ישנם כשני מיליארד נוצרים וכמיליארד וחצי מוסלמים שקלטו את האידיאלים הכתובים בתורה, את היושר הצדק והאמונה, והם מושפעים ממנה.

איננו מצווים להשפיע על אומות העולם ולהחזירם בתשובה על ידי מעשים, אלא בכך שאנו מתנהגים כפי שמצופה ממנו, וזה מה שמשפיע עליהם. אמנם כתוב שנהיה לאור לגויים (ישעיה מב), אך זה נאמר בנביאים ולא בתורה. בתורה כתוב (שמות יט ו): "ממלכת כהנים וגוי קדוש", שאנו נהיה קדושים, מתוך כך שאנו נהיה ממלכת כהנים וגוי קדוש, אנו נקרים גם עליהם ואז נהיה גם אור לגויים.

זהו הסוד הגדול, האיכות היא עטרת הכמות, כמות קטנה עם איכות גדולה מסוגלת להשפיע ולזכך גם כמות הגדולה ממנה. דבר זה דומה לגוף האדם, כל גוף האדם נשלט בידי שכל קטן, כשני קילו, ובכל זאת, מפאת איכותו הגדולה הוא מסוגל לשלוט בכל הגוף.

משום כך נס הנר המערבי נעשה מחוץ לפרוכת, עדות לכל באי עולם, עדות חיצונית לקודש הקודשים, על מנת שתתגלה בעולם כולו. הגילוי הוא מוכרח, אין צורך במעשים מלאכותיים, הם לא ישפיעו, אך דבר עצמי גדול וקדוש סופו להתגלות ולמשוך את כולם להאמין ברבש"ע.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.