קיום חוקים – חובה או המלצה?

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כא א), "ואלה מוסיף על הראשונים" (רש"י שם). פרשת משפטים היא המשך ישיר של פרשת יתרו. בפרשת יתרו היינו במעמד הר סיני וקבלנו את עשרת הדברות במופע עליון ונשגב בו ד' בעצמו דיבר עימנו - "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" (שם כ יט). יש השלכה לכך, משום שיש בורא לעולם, יש מטרה לעולם, יש סדרים ומשפטים, "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". בפרשה זו מופיעים פרטי ההלכות הנובעים מהדרכת ד' את עולמנו, אך אלו אינם חוקים כשם שיש לכל הגויים, אלא הלכות מיוחדות, "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום" (תהילים קמז כ).

אמנם, נכון הדבר שיש לגויים חוקים, אך חוקיהם אינם חוקים קדושים, אלוהיים, אלא הסכמה חברתית שנועדה לסדר את החברה בצורה נוחה. לעומת זאת, אצלנו התורה היא קודש קדשים, חוקים שמיימים. גם הגויים מבינים שצריך שיהיה בעולם חוקים, סדר, שלא תהיה הפקרות, כפי שכתוב במסכת אבות (אבות ג ב): "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". גם הפילוסוף תומס הובס טען שהאדם מעוניין רק בתועלת של עצמו, 'אדם לאדם זאב', אך מכיוון שאם כולם יתנהגו כמו זאבים יהיה זה לא רווחי, משום שכולם יפגעו בכולם, עדיף לעשות 'הסכם חברתי' ולא להיות זאב.

בעצם, הסיבה שהגויים מעוניינים בהסכמים אלו היא אנוכיות, היא הרצון של האדם להתפתח ולהתקדם. מרן הרב קוק מסביר זאת בספר אורות (עמ' קס): "אין המדינה האושר העליון של האדם. זה ניתן להאמר במדינה רגילה. שאינה עולה לערך יותר גדול מחברת אחריות גדולה". המדינה היא מעין חברת ביטוח גדולה שמטרתה הרווח הפרטי של כל אחד. כל אחד מוותר קצת, ממלא קצת חובות וכנגדם מרוויח זכויות. כלומר, כל מטרת המדינה היא לתועלת הפרט, שאם לאחד יש בעיות האחרים יתמכו בו.

האידאליות שבמצוות

מדינת ישראל לעומת זאת, אינה כך. כפי שמסביר שם מרן הרב קוק, מדינת ישראל היא "מדינה שהיא ביסודה אידיאלית, שחקוק בהויתה תוכן האידיאלי היותר עליון שהוא באמת האושר היותר גדול של היחיד. מדינה זו היא באמת היותר עליונה בסולם האושר, ומדינה זו היא מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ד' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ד' אחד ושמו אחד". זאת כוונת המילים "ומשפטים בל ידעום" (תהילים קמז כ), שמשפטי התורה הם קודם כל מצוות, הם קודש, הגויים אינם מבינים זאת, סיבת החוקים היא אלוהית.

קיום המצוות אצל הגויים אינו מגיע מרצון לקדושה, אלא כדי לשמור על הסדר. מי שאינו מעוניין לציית לחוקים, המדינה תכריח אותו, תעניש אותו, תכלא אותו וכדומה. בחוקי הגויים אין כל אידיאל עצמי. אפשר לגנוב, רק צריך להיזהר לא להיתפס. לעומת זאת, בישראל יש ערך עצמי למצווה, וכמו שיש מצווה להתפלל, כך גם יש מצווה לשלם למוכר. כל ההלכות הם גם עבודת ד'.

בימי קדם היו נוהגים להרוג גנבים, כפי שכתוב בסיפור של יוסף ואחיו, כאשר יוסף מצווה לרדוף אחרי החיו שגנבו את הגביע – "אשר ימצא איתו מעבדיך ומת" (בראשית מד ט), היו הורגים את הגנב כדי להרתיע. כיום ישנם אנשים המעודדים גניבה, מכיוון שהסיכון להיתפס נמוך, העונש לא כבד, ואם כן זה משתלם. דבר זה קרה כבר בעבר, כשאדם בשם פורט הגיע לאמריקה עם חמש דולר ובסוף הצליח להקים חברה ענקית עם שש מאות אלף עובדים. הוא לא היה שומר חוק ועבר על חוקים כל הזמן, בכוונה, אך משום שזה היה משתלם הוא המשיך בכך.

זהו ההבדל הגדול – אצלנו יש קודש גם במעשים האנושיים שבעולם הזה. המעשיים האנושיים, החוקים הממוניים הם קודש, וכמו שאדם צריך להחמיר בדיני כשרות כך הוא צריך להחמיר בקניה ומכירה. ישנו סיפור על אלכסנדר מוקדון שרצה לדעת כיצד דנים דיני ממונות בארץ ישראל. כשהגיע לבית הדין ראה שני אנשים מתדיינים, אחד טען, מכרת לי דירה ומצאתי בקיר אוצר, האוצר שלך, תקח אותו. השני השיב לו: לא נכון, כשמכרתי את הדירה מכרתי הכל וגם את האוצר, אתה רוצה שאכשל בגזל? תשאיר אצלך. הראשון אינו מסכים וטען, אתה רוצה שאני אכשל בגזל, את זה לא קניתי תיקח אתה. אמר הדיין: יש לך בת? יש לך בן? שיתחתנו. שניהם מחמירים. התורה אינה רק בשמים, אלא גם בארץ. אך הגויים הם רק בשמים, הם רק מדברים אידיאלים, וכשזה מגיע לארץ הכל נעלם.

התיישרות האדם על ידי לימוד דיני ממונות

משום כך יש חשיבות מיוחדת בעולם התורה לעיסוק בדיני ממונות. מסביר הרב קוק (אורות התשובה יג ה): "דרך התשובה היותר מקורית וטובה, הנובעת מאור התורה בעולם, היא השנון בחלק דיני ממונות וכל המשפטים שבין אדם לחברו הכלולים אצלנו בלמוד 'חושן משפט'... והיא מתקנת את כל מכשולי הלב שבחיים ומעמידה את הצדק האלהי על בסיסו הנאמן ונוטלת את מחץ הספק והנבוכה מתוך הנשמה, על ידי מה שמאירה היא באורה הבהיר את דרך החיים המעשיים".

הלימוד בדיני ממונות מיישר את האדם ועוזר לו להבין כיצד להתנהל נכון בכל החיים המעשיים.

משום כך מובאת מסכת אבות, העוסקת במוסר ומידות טובות, דווקא במסכת נזיקין, העוסקת בדיני ממונות. כך מסביר רבי עובדיה מברטנורא (אבות א א): "אומר אני, לפי שמסכת זו אינה מסדרת על פרוש מצוה ממצות התורה כשאר מסכתות שבמשנה, אלא כלה מוסרים ומדות, וחכמי אמות העולם גם כן חברו ספרים כמו שבדו מלבם בדרכי המוסר כיצד יתנהג האדם עם חברו, לפיכך התחיל התנא במסכת זו משה קבל תורה בסיני". המידות הטובות של עם ישראל זה מהר סיני, יחד עם התורה.

דיני ממונות זה עבודת ד', דבקות בד', באמת. משום כך משה היה יושב ודן דיני ממונות כל היום (שמות יח יג) "ויעמד העם על משה מן הבוקר עד הערב". משה רואה בכך שליחות קדושה ולא עסק נחות, כפי שרואים בדבריו (שם טו): "כי יבוא אלי העם לדרוש אלהים", משה לא רואה בכך סתם דיני ממונות אלא דרישת אלוהים. משה רצה לדון בעצמו את העם, הוא פחד שמא אחרים לא ידייקו בדבר ד', לא יודיעו היטב את חוק ד'.

אדם העוסק בדיני ממונות עלול להרגיש שזהו בזבוז זמן, שעוסקים בדברים דמיוניים שאינם קיימים במקום ללמוד משהו חשוב זו טעות. "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו עוסק בתורה כל היום וכאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית" (שבת י א), זה המשך בניין העולם, זו שותפות עם ד' במעשה בראשית, זה דבר ד'.

השפעת לימוד דיני הממונות על מידות הנפש הינה חזקה כל כך עד שהיו ישיבות שטענו שאין צורך ללמוד אמונה ומוסר מכיון שהאדם הזדכך כבר על ידי לימוד דיני הממונות בגמרא. אך הרב קוק חלק על כך וכתב (אורות התשובה יג ה): "אמנם צריך תמיד להכשיר את הלב ואת המח על ידי יתר חלקי התורה, וביחוד על ידי השפעה מוסרית ועיונית חזקה ורחבה". יש צורך ללמוד בנוסף ללימוד הגמרא גם את שאר חלקי התורה, מוסר ואמונה. יכול להיות אדם שלמד גמרא אך זה לא השפיע עליו, הוא למד בצורה טכנית, שכלית, ומשום כך יש צורך ללמוד גם חלקים נוספים, שיפגישו אותנו עם החכמה האלוהית, עם האמונה גם בצורה ישירה ולא עקיפה.

לחיות את הקדושה

כשם שמסתתר בתוך לימודי הממונות דבקות בד', כך כל מצווה מורכבת ממליארדי אידיאלים מכווצים. כשם שלדוגמא, בתוך אטום אחד יש המון אנרגיה בצורה מכווצת, כך גם המצווה היא מקבץ עצום של אידאלים "מצוותך רחבה מאוד" (תהילים קיט צו). כך היא כל מצווה, משום כך אנו מתאמצים למצוא את הסברא הנכונה בכל דין, להבין את היושר והצדק בכל דעה.

השפעות המצווה והאידאלים הטמונים בה על האדם, משפיעות גם כאשר האדם אינו מבין את ערך המצווה ואת מה שטמון בה. כמו אדם האוכל מאכל בריא, גם אם אינו מבין את השפעת המזון עליו, הוא יושפע ממנו והויטמינים יוטמעו בו.

החיבור בין הרוחניות והקדושה לחיים המעשיים לא מסתדר אצל הגויים. אותו האיש הנוצרי, יש"ו, לעג לשבת, לכשרות ולמשפט, למצוות לא היה ערך בעיניו. הוא לא האמין שיש אפשרות לחבר בין האידיאלים העליונים לעולם הגשמי, ומשום כך אמר שהעולם הבא תלוי במחשבה ולא במעשים.

הרב קוק מסביר את היחס הזה בספר אורות (עמ' כא):

"המינות [הנצרות] הפקירה את המשפט, תקעה עצמה במידת רחמים והחסד המדומה הנוטלת את יסוד העולם והורסתו [זה חסד מדומה, בלי אמת. לדוגמא, לא צריך להחזיר את הגניבה לנגנב, שהרי מי שעני כאן יהיה עשיר שם. זהו לא משפט אמת אלא לעג למשפט]. ומתוך עקירת יסוד המשפט מתכנו האלהי [יש משפט, אך מכיוון שאינו משפט אלוהי] תופסת אותה הרשעה היותר מגושמת, ובאה בזוהמא לחדור במשפט הפרטי של האישיות היחידית וחודרת היא בהתפשטות גדולה לנפשות העמים, ובזה מתייסד יסוד שנאת לאומים ועמק רעה של טומאת שפיכת דמים, מבלי להמיש את העול מעל צואר האדם, [משפטים וחוקים מרושעים, שנאה ותחרות, זו לא אהבת ד']. אמנם עיני כל מוכרחות להיות נשואות לאור עולם אור ד', אשר יגלה על ידי משיח אלהי יעקב 'והוא ישפט תבל בצדק, ידין לאומים במישרים'.

בישראל זה לא כך. אצלנו המשפטים הם קודש קודשים, קודש שמזכך את החול. עניין המשפט הוא שגם העניינים הגשמיים יהיו קדושים. לכן יש חשיבות עליונה שיהיו בתי משפט המושתתים על ההלכות האלוהיות, שיהיה בארץ מוסר אלוהי, לפחות בארץ ישראל. הרב קוק עשה למען זאת מלחמות רבות עם הבריטים. אמנם הוא התפשר קצת, אך הצליח לבסוף להקים בתי דין רבניים לפי התורה. המשפטים בישראל נועדו להחיל את החוקים האלוהיים בעולם הזה, ולכן זוהי דבקות אלוהית, הורדת האלוקות לארץ.

ויהי רצון שנמשיך ללכת בדרכי ריבונו של עולם, נשמור מצותיו וחוקותיו באמת וישר, ויהיה לבבינו תמיד ליראה אותו כל הימים ומתוך כך גם ענייניי החול והמשפט יהיו מקודשים.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.