חציה הראשון של פרשת 'תצוה' עניינו בגדי הכהונה.
אותיות השורש ב' ג' ו-ד' מרכיבות את שם העצם 'בגד'. שלוש אותיות אלו אינן רק שם עצם אלא שורשיהם של פעלים של פעולת הבגידה. מילים משורש זה, נזכרות פעמים רבות בתנ"ך. כך לדוגמה: "בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ" (ישעיהו כד, טז); "אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ כֵּן בְּגַדְתֶּם בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה'" (ירמיהו ג, כ); "רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה" (תהלים קיט, קנח); "תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם וְסֶלֶף בּוֹגְדִים יְשָׁדֵּם" (משלי יא, ג); "כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ" (איכה א, ב).
האם המילים 'בגד' ו'בגדים' קשורים לפעולת הבגידה? – אכן, הקשר בין בגד לבגידה ניכר בכמה מקומות. על הפסוק "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו" (בראשית כז, כז) דרשו חז"ל: "אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו" (סנהדרין לז ע"א). ועל המילים "בְּבִגְדוֹ בָהּ" (שמות כא, ח) נחלקו התנאים האם המילה 'בגדו' מציינת בגד או בגידה (בקידושין יח ע"ב).
בדרך כלל, כאשר אנו באים לברר את הקשר בין שם לפועל שיש להם שורש זהה, אנו מבררים את משמעויותיהם: האם שניהם נגזרו ישירות מן השורש ולכל אחד משמעות משלו, או שהפועל הוא 'גזור שם', או להפך, שהשם הוא 'גזור פועל'.
כמדומני שבדרך כלל משמעותו של השם מובנת מתוך משמעות הפועל. כך לדוגמה הסברנו כאן בעבר את השם 'גמל' ע"י הפועל ששורשו ג'מ'ל', את השם 'כסף' ע"י הפועל ששורשו כ'ס'פ', ועוד.
גם כאן ניתן לבאר את שם 'בגד' ע"י פועל הבגידה. בגידה מתארת מציאות שבה נאמנות נמשכת כלפי חוץ אך באמת, 'בפנים', אין הבוגדים נאמנים למי שהם מראים עצמם נאמנים לו. 'בגד', הוא לבוש חיצוני, שמאפשר לאדם להציג עצמו דרך בגדיו בצורה שונה מהאמת. בתנ"ך יש תיאורים רבים של 'בגדי תחפושת', שהיא בעצם סוג של בגידה. כך לדוגמה לבש יעקב את בגדי עשו, הגבעונים התחזו לאנשים שמגיעים מרחוק, באמצעות בגדים מהוהים ונעליים בלות, והאישה התקועית הציגה עצמה לפני המלך כאם שכולה.
אך בהסברה זו יש דוחק, שכן לבגדים יש שימושים רבים אחרים, שאינם קשורים לבגידה. כך בוודאי ביחס לבגדים המשמשים לצורך התחממות או צניעות, וכך גם ביחס לבגדים שבאים לציין מעמד או מצב מסוים. בגדי הכהונה שבהם אנו עוסקים, הם אולי הדוגמה המובהקת לכך, ואין בינם לבין בגידה שום קשר, וכן אין גם לכתונת הפסים של יוסף.
אולי מסיבה זו, גם 'הכתב והקבלה' וגם הרש"ר הירש, מסבירים את שם הפעולה 'בגידה' באמצעות שם העצם בגד, ולא להיפך:
'הכתב והקבלה' מבאר את דברי לאה "בא גד", שנכתבו בתורה במילה אחת, "בגד" (בראשית ל, יא), שעניינו של בגד הוא כיסוי והעלמה של הגוף, והבוגד נקרא כך כיוון שהוא מעלים ומכסה את כוונותיו והרגשותיו האמיתיות.
לעומתו מסביר הרש"ר הירש שהבגד משקף איזשהו מעמד פנימי של האדם. לדוגמה, אדם חשוב לובש בגדים מיוחדים המראים את מעלתו, אדם אבֵל לובש בגדי אבלות, תמר לבשה בגדי אלמנות, וכדו'. הבוגד בעצם לא עושה זאת, אלא הוא נקרא 'בוגד' מכיוון שהוא 'רק בגד', דהיינו רק נראה כלפי חוץ אדם מסוים, אך באמת אינו מי שהוא נראה.
לענ"ד, ההסבר של הרש"ר הירש מתיישב יותר עם הפועל בגידה. שכן לא תמיד הבוגד הוא מישהו שמסתיר את כוונתיו. במקרים רבים, בוגד הוא מי שמשנה את יחסו, אף אם הוא עושה זאת לאו דווקא בסתר אלא בראש חוצות. דהיינו, הבגידה היא בהווה לעומת העבר, ולא בפנים לעומת החוץ. כך לדוגמה כאשר אומר הנביא "כל רעיה בגדו בה" (איכה א, ב), הפשט הוא שבעבר הם באמת היו חבריה, אך הם בגדו בחברות זו. אפשר לומר שהם לא היו חברים אמיתיים, אך לכאורה הם נקראים בוגדים. גם אם פשוט נאמנותם 'לא החזיקה מעמד' ובצר לה לא מילאו מחויבויות מתוך נאמנות. לפי הסבר הרש"ר הירש מתברר שחברותם הייתה רק חיצונית, שהרי היא לא החזיקה מעמד.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
