חמש מילים שונות הגזורות מאותו שורש מצויות בפרשת משפטים בשני פסוקים סמוכים זה לזה: פסוקים ד וה בפרק כב.
"כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם."
ו "כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה."
בפסוק השני, ברור מתחילתו שמדובר בו בהבערת אש, בהתפשטות אש ששורפת ומכלה. לשון בעירה במשמעות זו, מצויה במקומות רבים מאוד בתורה, ונציין כמה דוגמאות בודדות מתוכם: "וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ" (שמות ג, ב); "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ" (שם לה, ג); "וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ" (דברים ד, יא).
לעומת זאת בפסוק הראשון, ברור שלא מדובר בהבערת אש: לשון "ושלח את בעירו" לא שייכת לגבי האש, שאין בה רוח חיים. לכן פירש רש"י:
'כי יַבְעֶר, את בְּעִירוֹ וּבִעֵר - כולם לשון בהמה.'
רש"י מביא מקור לכך ש'בעירו' משמעותו 'בהמתו', מדברי בני ישראל למשה: "וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ד' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ" (במדבר כ, ד). בפסוק נוסף בתורה מצאנו שימוש בשם 'בעיר' לבהמה, בדברי פרעה ליוסף שיאמר לאחיו: "טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם" (בראשית מה, יז). ויש לציין גם שכאשר מוזכרת בתורה המילה 'בהמה' היא מתורגמת ל'בעיר'.
אך בדברי רש"י טמון חידוש בדבר שתי המילים הנוספות בפסוק שאף הן משורש ב'ע'ר' – יַבְעֶר וּבִעֵר – שגם אותן פירש מלשון בהמה. זה כבר חידוש גדול, מכיוון שאמנם מצינו שבהמה נקראת בשם בעיר, אך פועל משורש ב'ע'ר' שמתייחס לבהמה, כמדומני שלא מצינו. ומפרש רש"י את כוונת הפסוק: 'יוליך בהמותיו בשדה וכרם של חבירו ויזיק אותו באחת משתי אלה או בשלוח בעירה, או בביעור. ופירשו רבותינו שלוח הוא נזקי מדרך כף רגל, ובער הוא נזקי השן...'.
לפי זה נראה, שבשני הפסוקים הסמוכים הללו, משמש אותו שורש לשני נזקים שונים, והדבר מעורר להתבונן במשמעויותיו:
- מדוע משתמשת התורה במילה הנדירה כל כך 'בעיר', ולא במילה הנפוצה יותר – בהמה?
בייחוד מתחזקת השאלה נוכח ביאור רש"י, שכאן מתחדשים משורש זה פעלים חדשים שקשורים לבהמה!
- האם ישנו קשר בין המשמעויות השונות הללו של אותו שורש?
נראה שהכיוון הפשוט להבנת העניין, עולה מן המשמעות השלישית שיש לשורש ב'ע'ר' – שהיא אולי המשמעות היסודית לשתי המשמעויות שראינו.
ישנה בעירה נוספת שאינה קשורה לבהמה, וגם לא לאש: בלעם אמר באחד ממשליו "כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן" (במדבר כד, כב), וכוונתו הייתה לציין מידה של כיליון שיבוא על הקיני. כמו כן בספר דברים מוזכרים כמה עונשי מוות על חטאים מסוימים, שהתורה מסיימת את הציווי עליהם במילים "וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ". הביעור במקומות אלו ובמקומות רבים נוספים, עניינו כילוי והשמדה, וזוהי המשמעות היסודית שמתייחסת גם לנזקי הבהמות וגם לנזקי האש, ששתיהן מכלות באכילה: הבהמה מבערת את האוכל באכילתה אותו בפיה, והאש 'אוכלת' בלהבותיה את כל סביבותיה, כפי שנאמר בפסוק ה: "וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה". ובאמת כבר רש"י בהמשך דבריו, ביאר שנזק השן בייחוד נקרא בפסוק 'ובער', משום שהשן היא 'האוכלת ומבערת'.
נראה שמכיוון שנושא הפסוקים בפרשתנו הוא הנזק שאדם גורם לחברו – משתמשת התורה בלשון זו, גם לגבי האש וגם לגבי הבהמה, שכן הבהמה והאש שתיהן מועדות להזיק בהיותן לפי טבען "מבערות" דברים מן העולם, והעובדה שהן נקראות בשם שנובע מטבען זה, מורה עד כמה 'דרכן להזיק', כפי שאומרת המשנה הראשונה במסכת בבא קמא ביחס לכל ארבעת אבות הנזיקין המפורטים בה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
