בתחילת פרשת בשלח אנחנו למדים משהו נוסף בדבר יציאת בני ישראל ממצרים: "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (יג, יח). מה פירוש המילה 'חמושים'?
מפורסמים שני פירושי רש"י על הפסוק.
בפירושו הראשון מבאר רש"י בדרך הפשט: 'אין חמושים אלא מזויינים'. ובהמשך מסביר מה בא הפסוק ללמדנו:
'מקרא זה לא נכתב כי אם לשבר את האוזן, שלא תתמה במלחמת עמלק ובמלחמות סיחון ועוג ומדין, מהיכן היו להם כלי זיין, שהכום ישראל בחרב'.
גם בלשון המדוברת כיום, משמעות הפועל 'לחמש' הוא לצייד באמצעי מלחמה, הנקראים 'תחמושת', ומי שמצויד בהם נקרא 'חמוש'.
אך נראה שהגדרה זו צריכה ליטוש, שכן פועל משורש ח'מ'ש' מופיע בתורה במקום נוסף, ושם נראה שהפירוש לא קשור לאמצעי לחימה:
בפרשת מקץ, לאחר שיוסף פותר לפרעה את חלומותיו, הוא מייעץ לו מה לעשות: "יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע" (בראשית מא, לד). בתרגום אונקלוס בשני המקומות, שם ובפרשתנו, חִמֵש וחֲמֻשִׁים מתורגמים באותה משמעות, ובעקבותיו מבאר כך גם רש"י שם.
נראה שבדברי רש"י אצלנו יש הסבר מדויק למשמעות המילה חימוש. רש"י בא לבאר, מדוע נאמרה עובדת יציאת בני ישראל חמושים דווקא כאן שהרי היה לכאורה מתאים יותר לספר זאת בפרשה שעברה, שבה סופר על יציאתם ממצרים! וכך אומר רש"י:
'לפי שהסיבן במדבר גרם להם שעלו חמושים, שאלו הסיבן דרך יישוב לא היו מחומשים להם כל מה שצריכין, אלא כאדם שעובר ממקום למקום ובדעתו לקנות שם מה שיצטרך. אבל כשהוא פורש למדבר צריך לזמן לו כל הצורך'.
נמצינו למדים שחימוש פירושו: הצטיידות מראש בכל מה שצריך, לקראת מציאות שבה לא תהיה אפשרות להשיג את הציוד הדרוש. ומה שפירש רש"י 'אין חמושים אלא מזויינים', ואח"כ אמר 'שלא תתמה... מהיכן היו להם כלי זיין..' – זה בגלל שהדבר שהיו צריכים להתחמש בו לקראת צאתם למדבר, היה כלי מלחמה.
ובאמת, ישנם מפרשים המבארים שהחימוש שלהם היה לא בכלי נשק אלא באוכל. כך לדוגמה אומר החזקוני: 'מכולכלים מהבצק שהוציאו ממצרים, שהספיק להם עד ט"ו באייר לפי שהסיבם דרך המדבר'.
בפירושו השני מביא רש"י מדברי חז"ל במדרש:
'חמושים - אחד מחמשה יצאו, וארבעה חלקים מתו בשלשת ימי אפילה'.
פירוש זה מתבסס על המשמעות המספרית של המספר 'חמש'. ובאמת גם בפרשת מקץ, נאמרו במפרשים פירושים שונים לעצת יוסף לחמש את ארץ מצרים, המבוססים על המספר חמש.
אך ננסה לרדת לשורש המשותף לשני הפירושים: האם אין קשר בין המספר חמש לפועל החימוש?
בתלמוד הירושלמי (שבת פ"ו, ה"ד) מוסבר הקשר בין המילים, לפחות בפסוק שלנו, שההתחמשות בכלי זין נקראה כך משום שהצטיידו בחמשה כלי מלחמה. וכן אמרו במכילתא כאן: 'שעלו מטוקסין בחמשה מיני זין: קשת ואלה ותריס ורומח וחרב'.
אך עדיין נראה שיש מקום להעמיק יותר, ולעיין בשם המספר 'חמש', מדוע הוא נקרא כך.
המהר"ל מבאר במקומות רבים בספריו, שלכל מספר ישנה משמעות עמוקה, מלבד הערך הכמותי אותו היא מציינת. בפרק הראשון בספרו 'נצח ישראל', מבאר המהר"ל שהמספר ארבע מציין את הפיזור, כפי שניתן לראות משמעות זו בארבע רוחות השמים. מבאר המהר"ל שהמספר חמש הוא על גבי המספר ארבע, כשמשמעות הדבר שנוסף לפיזור (המצוין במספר ארבע) מרכז אחד, שעל ידו הפיזור אינו מוחלט וסופו לחזור ולהתאחד[1].
אולי ניתן לבאר לפי זה, שלכן נקרא המספר חמש. מכיוון שכמו שהחימוש הוא ההצטיידות לפני היציאה למקום שבו לא יהיה ניתן להשיג את הדרוש לקיום – כך המספר חמש מחומש במרכז אחד, ששומר על הפיזור של ארבעת הצדדים, שלא יחסר את האחדות, ומרכז זה הוא השומר על קיומו ומביא אותו בסוף להתאחד.
[1] המהר "ל מבאר בכך את השורש 'ג.ל.ה', שהאות ה' שבסופו – שערכה המספרי הוא חמש, כידוע - מורה על כך שגם כשישראל בגלות, תמיד קיימת בהם הנקודה הפנימית המאחדת אותם, שעל ידה יחזרו בסוף להיגאל.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
