למילה 'ממנו' יש יותר ממשמעות אחת. למעשה, היא יכולה להתפרש בארבעה מובנים, כתוצאה מכך שיש בה שני חלקים שיכולים להתפרש בשני אופנים כל אחד:
- כאשר האות מ' שהיא קיצור של המילה "מן" נוספת בתחילת מילה, היא מבטאת אחת משתי משמעויות :
'מ"ם המתוך' – זהו המובן הנפוץ יותר של האות מ', כאשר היא באה לבטא את המקור של נושא משפט ידוע, שנזכר בדרך כלל לפני כן.
'מ"ם היתרון' – מציינת העדפת משהו על פני משהו אחר.
- הסיומת 'נּוּ' מציינת יחס, אך במילה 'ממנו' יש גם לה שתי משמעויות אפשריות:
'ממנו' – מן-הוא, ו 'ממנו' – מן-אנחנו, מאיתנו.
בתחילת פרשתנו, לאחר שבני ישראל הולכים ומתרבים במצרים, אומר מלך מצרים לעמו: "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ" (א, ט).
- הפירוש הפשוט של המילה 'ממנו' בהקשר זה, הוא כמובן 'ממנו-אנחנו', והמ"ם הראשונה היא מ"ם היחס: עם ישראל רב ועצום יותר מאיתנו, אומר מלך מצרים לעמו, ולכן רוצה להתחכם לו.
פירוש זה מעורר שאלה עניינית, שהתקשו בה המפרשים: האמנם ייתכן שעם ישראל היה רב יותר מכל מצרים? המפרשים השונים שביארו בדרך זו (רא"ש, מלבי"ם, אוה"ח), השיבו עליה מכיוונים שונים.
אך אולי בגלל קושי זה, נאמרו במפרשים עוד שלושה פירושים למילה 'ממנו' כאן, בנוסף לפירוש הפשוט הזה.
- ניתן לפרש את המ"ם 'כמ"ם המתוך'. כך מבאר אוה"ח הקדוש בדרך אחת, וכן 'בית הלוי'. לפי זה, הסיבה שפרעה היצר על גידול בני ישראל, היא שהמצרים הרגישו שבני ישראל 'חייבים להם', כי התרבותם בארץ מצרים, באה על חשבון המזון שלהם, וכל מה שאכלו בני ישראל במשך כל שנות שהותם שם עבר ממצרים לזרים, על כן רוצים המצרים לנצל את ישראל ואף חושבים שזו זכותם.
שני הפירושים הבאים שנביא, הם פירושי ה'כלי יקר', שמבאר את 'ממנו' כאן, במשמעות של 'ממנו הוא'. פירושים אלו אמורים על דרך הדרש, שכן בפסוק לא נזכר מישהו שניתן לייחס אליו את ריבוי בני ישראל. אך שני סימוכים מביא ה'כלי יקר' לפירושיו: קודם כל, דרשה כזו לגבי המילה 'ממנו' מפורשת בגמרא (סוטה לה ע"א) לגבי מקום אחר בתורה:
"אמר רבי חנינא בר פפא: דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה, "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ" (במדבר יג, לא), אל תקרי ממנו אלא ממנו, כביכול, אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם."
מוסיף ה'כלי יקר' שיש מעין מקור לדרוש זאת גם בפסוק שלנו, שכן על המילים הבאות של מלך מצרים, הבה נתחכמה לו – דרשו חז"ל (כמובא ברש"י) שהכוונה לד', אף שהוא לא נזכר במפורש בפסוק, ומכאן שיש מקום לדרוש את המילה 'ממנו' כמתייחסת לד'.
- בדרכו הראשונה, מבאר הכלי יקר את המ"ם כ"מ"ם המתוך", כלומר שפרעה אומר לעמו שמכיוון שריבויו של עם ישראל הוא לא טבעי אלא אלוקי – צריך להתחכם כנגדו, כפי שמבאר רש"י, שלכן רצה להורגם במים, כיוון שד' נשבע שלא יביא עוד מבול לעולם.
- בדרכו השנייה, מבאר הכלי יקר את הפירוש המחודש ביותר. לדבריו: המ"ם היא מ' היתרון, וכוונת פרעה הייתה שהם רבים ועצומים יותר מד', כביכול! הוא מבאר זאת על פי דברי הגמרא במועד קטן (טז ע"א), שם מבואר הפסוק "אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים" (שמואל ב כג ג), שד' אומר 'אני מושל באדם, מי מושל בי? - צדיק. שאני גוזר גזרה ומבטלה.' ומסביר הכלי יקר, שהבין פרעה שמעלה זו של ישראל תלויה בצדקותם, ועל כן הציע פרעה להתחכם להם, על ידי שיחטיאו את ישראל, ובכך יפרידו בינם לאביהם שבשמים.
נסיים בדברי רבי יהודה הלוי בספר "הכוזרי" (ב, נ), על חשיבות ההכרה שההתחלה 'ממנו -הוא ', ולא 'ממנו - אנחנו', דהיינו האמונה בד', שהכל נברא על ידו וכל מעשינו מכוחו.
על פי דבריו, אפשר לומר שרמז יש בלשון הקודש במילה 'ממנו', שכל מה שנראה לנו כ'ממנו-אנחנו', שמגיע מכוחנו אנו ומהשתדלותנו – באמת הוא מיוחס לד', 'ממנו הוא', שהוא הנותן לנו את הכח לעשות חיל.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
