הקדמה
מפורסמות הן ארבע הלשונות של גאולה המופיעות בתחילת פרשת וארא (ו, ו-ז), וכך נאמר שם:
"והוצאתי אתכם מתחת סִבְלֹת מצרים,
והצלתי אתכם מעבֹדתם,
וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדֹלים.
ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלקים".
יש להבין: מהי המשמעות של ארבע לשונות אלו?
נחלקו בכך המפרשים:
א. שיטת הרמב"ן
כתב הרמב"ן: "והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים - יבטיחם שיוציא אותם מארצם, ולא יסבלו עוד כובד משאם.
והצלתי אתכם מעבדתם - שלא ימשלו בהם כלל להיות להם במקומם למס עובד.
וגאלתי אתכם - כי יעשה בהם שפטים, עד שיאמרו המצרים: 'הנה לך ישראל בפדיון נפשנו', כי טעם 'גאולה' כענין 'מכר'.
וטעם 'בזרוע נטויה' - שתהיה ידו נטויה עליהם עד שיוציאם.
ולקחתי אתכם לי לעם - בבואכם אל הר סיני ותקבלו התורה, כי שם נאמר: 'והייתם לי סגלה' (להלן יט, ה)".
הרמב"ן כתב שהלשון הראשונה כבר מבטיחה על יציאת מצרים, וכך גם שתי הלשונות הבאות, והן מתארות שלש מעלות שהיו בשעת יציאת מצרים:
- הפסקת העבודה במצרים.
- היתה יכולה להיות אפשרות שאף על פי שבני ישראל יֵצאו ממצרים, עדיין הם יהיו חייבים לעבוד בשביל המצרים בהיותם בארץ ישראל, ובישר להם משה שלא יצטרכו כלל לעבוד בשביל המצרים בהיותם בארץ ישראל.
- היציאה ממצרים תהיה לא מתוך שבני ישראל יברחו משם, אלא מתוך מכות שיכה ד' את המצרים, עד שהם יבקשו שנצא.
הלשון הרביעית מתיחסת למעמד הר סיני וקבלת התורה בחג השבועות.
לכאורה דברי הרמב"ן קשים, שכן בפשטות נראה שארבע לשונות הגאולה מתארות ארבעה שלבים שונים, ואילו לפי הרמב"ן שלש הלשונות הראשונות מתארות רק שלב אחד, שהוא יציאת מצרים, אלא שהיו בו שלש מעלות, ורק הלשון הרביעית מתארת שלב חדש!
עוד יש לשאול: אם שלש הלשונות הראשונות מלמדות על שלוש מעלות שהיו בבת אחת, מדוע הסביר הרמב"ן שהלשון הרביעית מתארת שלב חדש? מדוע לא הסביר הרמב"ן שהלשון הרביעית מלמדת על מעלה נוספת?
כאשר מתבוננים בפסוקים רואים שדברי הרמב"ן מדוייקים, שכן שלש הלשונות הראשונות "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", כתובות בפסוק אחד, ואילו הלשון הרביעית "ולקחתי", כתובה בפסוק אחר!
מכאן כנראה למד הרמב"ן ששלש הלשונות הראשונות מלמדות על שלוש מעלות שהיו בבת אחת, ואילו הלשון הרביעית מתארת שלב חדש!
ב. שיטת הספורנו והמלבי"ם
1. פירוש הספורנו
פירוש אחר כתב הספורנו:
"והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים - מיום התחלת המכות ישקוט השעבוד.
והצלתי - ביום ביאת רעמסס, שתצאו מגבולם.
וגאלתי - בטביעת המצרים בים, כמו שהעיד באמרו: 'ויושע ד' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים' (להלן יד, ל), כי אחרי מות המשעבדים לא היו עוד עבדים בורחים.
ולקחתי אתכם לי לעם - במעמד הר סיני".
לפי הספורנו ארבע לשונות הגאולה מתארות ארבעה שלבים שונים, והם:
- השקטת השעבוד, שהיתה ביום התחלת המכות.
- היציאה ממצרים, בט"ו בניסן.
- טביעת המצרים בים סוף, בשביעי של פסח.
- מעמד הר סיני וקבלת התורה, בחג השבועות.
2. פירוש המלבי"ם
הסבר דומה להסבר הספורנו כתב המלבי"ם:
"תחילה אוציא אתכם 'מתחת סבלות מצרים' - שמציין סבל העול הקשה, שהכביד עליהם שלא לתת להם תבן, שזה נבטל תיכף כשהתחילו המכות לבא על פרעה.
ואחר כך: 'והצלתי אתכם מעבודתם' - שאחר מכת בכורות נפסק העבדות לגמרי, כי נעשו בני חורין ויצאו מן הארץ.
ובכל זאת לא היתה עדיין הגאולה שלמה, כי מצרים רדפו אחריהם, ועל זה אמר: 'וגאלתי אתכם' - שזה היה כשטבעו המצרים בים, שאז נגמרה הגאולה, כמו שנאמר: 'ויושע ד' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים', וזה היה 'בזרוע נטויה' בנסים מפורסמים, וגם היה 'בשפטים גדולים' - להעניש המצריים במה שטבעו בים סוף, שהיה משפט מדה כנגד מדה, כמו שנאמר: 'כי בדבר אשר זדו עליהם' (יח, יא).
'ולקחתי' - הוא מתן תורה, שאז אקח 'אתכם לי לעם'".
גם לפי המלבי"ם ארבע לשונות הגאולה מתארות ארבעה שלבים שונים, והם כמו שפירש הספורנו:
- הפסקת הסבל, שהיתה ביום התחלת המכות.
- הפסקת העבדות, שהיתה ביום היציאה ממצרים, בט"ו בניסן.
- טביעת המצרים בים סוף, בשביעי של פסח.
- מעמד הר סיני וקבלת התורה, בחג השבועות.
ג. שיטת "אור החיים" הקדוש וה"תורה תמימה"
1. פירוש "אור החיים" הקדוש
פירוש שלישי כתב "אור החיים" הקדוש: "אומרו 'והוצאתי' וגו' נתכוון לסדר סדר הטובות: כי בתחילה יקל עול סבלם, והוא אומרו: 'והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים', שהוא תוקף השעבוד, וזה היה תכף ומיד במכת היאור נתפרדה חבילת נוגשים ושוטרים, אבל ישראל היו עובדים קצת, כי אימת המצרים היתה עליהם, ומעצמם היו עובדים עבודה קלה. וכנגד זה אמר: 'והצלתי אתכם מעבודתם' - שתעקר עבודה מהם כל עיקר.
ואחר כך: 'וגאלתי אתכם' - היא יציאתם מארץ מצרים, ובכלל פרט זה היא קריעת ים סוף, שאם לא כן, זו גאולה שאחריה כליה, בר מינן, ולזה לא אמר: 'והוצאתי אתכם מן הארץ', אלא: 'וגאלתי', לומר הוצאה שיש בה גאולה, אם ירדוף אויב - ירדוף באף ובחמה שפוכה.
ואחר כך: 'ולקחתי אתכם לי לעם' - שהוא מתן תורה, כי שם נתייחדנו לו לעם וייחד שמו עלינו, והוא אומרו: 'והייתי לכם לאלקים'.
גם לפי "אור החיים" הקדוש ארבע לשונות הגאולה מתארות ארבעה שלבים שונים, והם:
- הפסקת העבודה הקשה, שהייתה ביום התחלת המכות.
- הפסקת העבודה לגמרי, ולא ברור מתי זה קרה.
- היציאה ממצרים בט"ו בניסן, וטביעת המצרים בים סוף בשביעי של פסח.
- מעמד הר סיני וקבלת התורה, בחג השבועות.
"אור החיים" הקדוש מחדש לעומת הרמב"ן והספורנו, שהוא מחלק את הפסקת העבודה לשני שלבים, ולעומת זאת מאחד את יציאת מצרים וקריעת ים סוף לשלב אחד.
2. פירוש ה"תורה תמימה"
כעין דברי "אור החיים" הקדוש כתב גם ה"תורה תמימה":
"במאמר הראשון 'והוצאתי' מבואר שיוציאם הקדוש ברוך הוא 'מתחת סבלות מצרים', כלומר: שיקל עליהם עבודתם, אבל אין במשמע שיחופשו בכולם מעבודתם.
ועל זה הוסיף ואמר: 'והצלתי אתכם מעבודתם', והיינו: שלא יעבדו כלל.
ואמנם גם לאחר אלה ההנחות עדיין הם עבדי פרעה, ואין גאולתם שלמה, הוסיף ואמר: 'וגאלתי אתכם'.
ויחד עם כל אלה עדיין אינם לעם מיוחד וקנין הקדוש ברוך הוא, על זה הוסיף לומר: 'ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלקים'".
גם לפי ה"תורה תמימה" בדומה לפירוש "אור החיים" הקדוש ארבע לשונות הגאולה מתארות ארבעה שלבים שונים, והם:
- הפסקת העבודה הקשה, שהייתה ביום התחלת המכות.
- הפסקת העבודה לגמרי, ולא ברור מתי זה קרה.
- היציאה ממצרים בט"ו בניסן.
- מעמד הר סיני וקבלת התורה, בחג השבועות.
ד. שיטת רבנו בחיי
הסבר אחר כתב רבנו בחיי: "ציוהו שיבטיח אותם בארבע לשונות של גאולה: 'והוצאתי', 'והצלתי', 'וגאלתי', 'ולקחתי'.
ובשר אותם בהם בארבע בשורות:
האחד: שיהיו נפטרים מן השעבוד והם עומדים ברשותם.
השני: שיהיו נפטרים מהם לגמרי מתחת רשותם.
השלישי: שהבטיחם בקריעת ים סוף.
הרביעי: שהבטיחם במתן תורה.
שיהיו נפטרים מן השעבוד, זהו שאמר: 'והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים'. והיא הבטחה שיהיו נפטרים מן השעבוד, והם תחת רשותם, וכן מצינו שעמדו כן ששה חדשים, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל: 'בראש השנה בטלה העבודה מאבותינו במצרים' (ראש השנה יא ע"א), והיתה הגאולה בסמוך, בט"ו בניסן.
שיהיו נפטרים מתחת רשותם לגמרי, זהו שאמר: 'והצלתי אתכם מעבודתם'. והיא הבטחה שיצאו מתחת רשותם, ושלא יהיו תחת ממשלתם למס עובד כלל, אך יהיו בני חורין גמורים.
ענין קריעת ים סוף, זהו שאמר: 'וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים'. וזהו רמז לקריעת ים סוף שאז נחשבו גאולים, כי העבד היוצא מתחת יד האדון הקשה אשר מרר את חייו בכמה מיני שעבודין והוצרך לשלחו מאתו ולעשותו בן חורין על כרחו, עוד העבד ירא ומתפחד פן ירדוף אדוניו אחריו, ואין הגאולה שלמה אצל העבד עד שיתברר במיתת האדון. וזהו שלא תמצא לשון גאולה ביציאת מצרים, רק אחר אבדן המצרים, שנאמר: 'וינער ד' את מצרים בתוך הים' (שמות יד, כז), וסמיך ליה: 'ויושע ד' ביום ההוא את ישראל' (שם, ל), כי אז נחשבו גאולים ונושעים, ואז היתה תשועה שלמה. ומה שהזכיר 'בזרוע נטויה' על שם שכתוב בקריעת ים סוף: 'וירא ישראל את היד הגדלה' (שם, לא).
ענין מתן תורה, זהו שכתוב (פסוק ז): 'ולקחתי אתכם לי לעם', וזאת הבטחה במתן תורה, שכתוב בו: 'היום הזה נהיית לעם' (דברים כז, ט). 'והייתי לכם לאלקים' תקבלו אלקותי, 'וידעתם' משם ואילך, 'כי אני ד' אלקיכם', שאני העושה עמכם אותות ומופתים מחודשים ביצירה בעבור שאני אלקיכם, 'המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים', כלומר: אני הוא המוציא, כי לפי מערכת הכוכבים היו ראויים עוד לעמוד שם".
דברי רבנו בחיי נראים זהים לדברי הספורנו, אבל במקום אחר (שמות י, ה) כתב רבנו בחיי שהמכות התחילו בחדש אב, וכאן כתב שהעבודה הפסיקה בראש השנה, כלומר: לא מיד עם תחילת המכות!
ה. הלשון החמישית
כידוע, יש גם לשון חמישית: "והבאתי אתכם אל הארץ", אך כנגדה אין אנו שותים כוס חמישית. מדוע?
1. הסבר ה"תורה תמימה"
כתב ה"תורה תמימה": "ומה שלא תקנו כוס הודאה לענין 'והבאתי אתכם אל הארץ', דאין לומר מפני שאינו מענין הגאולה [ממצרים], שהרי כמו כן תקנו לענין 'ולקחתי אתכם לי לעם', שהוא גם כן אינו מענין הגאולה [ממצרים], יש לומר פשוט: מפני שבהיותנו עתה בגלות, והארץ מסורה בידי זרים אי אפשר לישא כוס יין על זה. ואולי לזכר זה תקנו כוס מיוחד לשמו של אליהו לזכרון ורמז שאנו מקוים לביאתו ולתחיית האומה והארץ במהרה בימינו".
יש לציין שלפי זה כיום, בהיותנו, ברוך ד', בארצנו הקדושה, היינו חייבים לשתות גם כוס חמישית, ורוב העולם אינו נוהג כן. מדוע?
2. הסבר נוסף
נראה להסביר הסבר אחר, ונקדים לו את מה שכתב רבנו בחיי כאן (ו, ח): "והבאתי אתכם אל הארץ, כשם שהיו כל השאר - יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה - תכופים בזמן קרוב, כן היה ראוי להכניסן לארץ מיד, לולא חטא המרגלים".
כלומר: הדור שיצא ממצרים היה ראוי להיכנס לארץ, אבל הוא לא זכה להיכנס לארץ, אלא מת במדבר, בגלל חטא המרגלים.
על פי זה נראה להסביר שכיון שבליל הסדר חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, הרי שראוי לנו לשתות ארבע כוסות, כנגד ארבע הגאולות שהיו לדור שיצא ממצרים, אך אין ראוי לשתות כוס חמישית כנגד הלשון החמישית, כיון שלגאולה זו לא זכה הדור שיצא ממצרים[1].
סיכום
נאמרו מספר הסברים בביאור ארבע לשונות של גאולה:
א. לפי הרמב"ן שלש הלשונות הראשונות מבטאות שלש מעלות שהשגנו ביציאת מצרים:
- הפסקת העבודה.
- היתה יכולה להיות אפשרות שאף על פי שבני ישראל יֵצאו ממצרים, עדיין הם יהיו חייבים לעבוד בשביל המצרים בהיותם בארץ ישראל, ובישר להם משה שלא יצטרכו כלל לעבוד בשביל המצרים בהיותם בארץ ישראל.
- היציאה ממצרים תהיה לא מתוך שבני ישראל יברחו משם, אלא מתוך מכות שיכה ד' את המצרים, עד שהם יבקשו שנצא.
הלשון הרביעית מתיחסת למעמד הר סיני וקבלת התורה בחג השבועות.
ב. לפי הספורנו והמלבי"ם ארבע לשונות הגאולה מתארות ארבעה שלבים:
- הפסקת הסבל, שהיתה ביום התחלת המכות.
- הפסקת העבדות, שהיתה ביום היציאה ממצרים, בט"ו בניסן.
- טביעת המצרים בים סוף, בשביעי של פסח.
- מעמד הר סיני וקבלת התורה, בחג השבועות.
ג. לפי "אור החיים" הקדוש וה"תורה תמימה" ארבע לשונות הגאולה מתארות ארבעה שלבים שונים, והם:
- הפסקת העבודה הקשה, שהייתה ביום התחלת המכות.
- הפסקת העבודה לגמרי, ולא ברור מתי זה קרה.
- היציאה ממצרים בט"ו בניסן, וטביעת המצרים בים סוף בשביעי של פסח.
- מעמד הר סיני וקבלת התורה, בחג השבועות.
ד. לפי ה"תורה תמימה" לא שותים כוס חמישית מפני שעם ישראל בגלות.
לפי זה בימינו היה צריך כל מי שגר בארץ ישראל לשתות כוס חמישית.
ה. לפי הסבר אחר לא שותים כוס חמישית מפני שבליל הסדר חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, והדור שיצא ממצרים לא זכה להיכנס לארץ. לפי זה גם מי שגר בארץ ישראל אינו צריך לשתות כוס חמישית.
סיום
עוד כתב רבנו בחיי (שמות ו, ח): "ומצינו דוגמתן ארבע לשונות של גאולה לעתיד לבא, והוא שאמר הנביא יחזקאל (לד, יג): 'והוצאתים מן העמים, וקבצתים מן הארצות, והביאותים אל אדמתם, ורעיתים אל הרי ישראל'".
יש לציין שלשונות אלו אינן מקבילות ללשונות שנאמרו לבני ישראל במצרים, אלא הן מדברות על היציאה מהגלות, על הקיבוץ מכל הארצות, על העליה לארץ ישראל, ועל רעיית ד' אותנו, דהיינו על מלכות מלך המשיח.
לפני כשמונים שנה היו היהודים בארצות אירופה בגטאות ובמחנות המות שהיו גרועים מבית העבדים שהיה במצרים, אך ברוך ד' זכו הניצולים לא רק לצאת משם, אלא אף לבוא לארץ ישראל.
הדור הבא זכה כבר להיוולד במדינת ישראל הריבונית.
הדור שאחריו זכה כבר להיוולד במדינת ישראל שכוללת את ירושלים כולה ואת מקום המקדש, ואנו כולנו רואים בהמשך בניינה של ארץ ישראל ובהמשך קיבוץ הגלויות לארץ ישראל.
חז"ל אמרו: "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל" (ראש השנה יא ע"א), ואנו מתפללים שכבר בניסן זה נזכה לגאולה השלמה: שכל בני ישראל יעלו לארץ ישראל, שכל המְּצֵרִים לישראל יאבדו, שנקבל את פני משיח צדקנו, ושיבנה בית המקדש, ושם נעשה את קרבנות חובותינו, תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם.
[1] עיין ב"הגדה שלמה" לרב כשר, בנספחות שבסוף הספר עמ' קסא-קעח: "כוס חמישי", ובספר "תורת השבת והמועד" לרב שלמה גורן, עמ' 145-154 במאמר "הכוס החמישית".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
