הקדמה
במספר מקומות דנו חז"ל בשאלה: בזכות מה נגאלו ישראל ממצרים. חלק מהמדרשים מפורסמים מאד, כמו המדרש: "בשביל שלושה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, ואת לשונם, ואת לבושם", ובגירסתו המלאה יותר במדרש רבה (ויקרא פרשה לב): "רב הונא אמר בשם בר קפרא: בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם ואת לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה".
כמו כן מפורסמת גם הגמרא במסכת סוטה (יא ע"ב): "בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים".
אחד המדרשים מלמד שבני ישראל נגאלו ממצרים בזכות חמישה דברים, שכולם מופיעים בסוף פרק ב', בשלושה פסוקים צמודים!
כך נאמר שם:
כג. "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבֹדה ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבֹדה.
כד. וישמע אלקים את נאקתם, ויזכר אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב.
כה. וירא אלקים את בני ישראל, וידע אלקים".
א. הסבר המדרש רבה
כך נאמר במדרש רבה בפרשת ואתחנן (ב, כג):
"אמר רבי אלעזר: כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא מתוך חמישה דברים אלו:
מתוך צרה, ומתוך תשובה, ומתוך זכות אבות, ומתוך רחמים, ומתוך הקץ.
מתוך צרה, דכתיב: 'ויאנחו בני ישראל' (שמות ב, כג).
מתוך תשובה, דכתיב: 'ותעל שועתם' (שם).
מתוך זכות אבות, דכתיב: 'ויזכֹּר אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב' (שם, כד).
ומתוך רחמים, דכתיב: 'וירא אלקים את בני ישראל' (שם, כה).
מתוך הקץ: 'וידע אלקים' (שם)".
ההוכחה לשנים מתוך חמשת הדברים שהובאו במדרש מובנת:
הנקודה הראשונה - הצרה - מפורשת בהמשך אותו פסוק שהובא במדרש: "ויאנחו בני ישראל מן העבֹדה".
הנקודה השלישית - זכות האבות - מפורשת בפסוק שהובא במדרש: "ויזכֹּר אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב".
אבל ההוכחה לשלושת הדברים האחרים אינה מובנת:
- כיצד למד המדרש מהמלים "ותעל שועתם" שישראל נגאלו מתוך תשובה?
- כיצד למד המדרש מהמלים "וירא אלקים את בני ישראל" שישראל נגאלו מתוך רחמים?
- כיצד למד המדרש מהמלים "וידע אלקים" שישראל נגאלו מתוך הקץ?
1. תשובות לשאלה הראשונה
על השאלה הראשונה כתב המהרז"ו: "ותעל שועתם אל האלקים היא תפילה ותשובה, שעל כן עלתה אל האלקים".
כלומר: המלה "שַוְעָה" משמעותה תפילה יותר מאשר תשובה, אבל כיון שהפסוק אומר ששועתם של בני ישראל עלתה אל האלקים הרי שמוכח שהם גם חזרו בתשובה במדה מסוימת, שאם לא כן לא היתה תפילתם מתקבלת.
הסבר אחר כתב פירוש "אשד הנחלים"[1]: "שם שועה, אף שהונח על הצעקה מתוך הצרה, עם כל זה הוא שם משותף, ונגזר משם ישועה. כלומר: שמרגיש מי הוא המושיע, ואליו ישווע, למען יושיענו. וזהו התשובה הגמורה, שהיו מכירים את ד', ויעזבו עצביהם".
2. תשובות לשאלה השניה
על השאלה השניה כתב המהרז"ו: "וירא אלקים את בני ישראל - זהו הרחמים האמיתיים שראה בענים".
"אשד הנחלים" כתב: "לכאורה יקשה: הלא אלקים תמיד מידת הדין, ואיך יאמר כאן רחמים? והנראה כי ממלת ראיה דרש, שראיה הונחה על ההשגחה, וההשגחה היא רחמים. והכוונה פה היא שגם מידת הדין נהפכה לרחמים, כי ראה את ענים[2].
וכן בגאולה [העתידה] כתוב: 'כי א-ל רחום ד' אלקיך', שגם הדין יתהפך לרחמים".
3. תשובות לשאלה השלישית
על השאלה השלישית כתב המהרז"ו: "וידע אלקים - שידע שהגיע זמן גאולתם".
"אשד הנחלים" כתב: "כלומר: ידע והתבונן שהגיע זמנן, כי מלת 'ידיעה' נופל על התבוננות, ועל חישוב הקץ שיך לשון ידיעה, שידע בחכמתו הבלתי בעל תכלית שעתה עת הקץ הנכון".
ב. המשך דברי המדרש רבה
המדרש שם המשיך וכתב: "ואף לעתיד לבוא אין נגאלים אלא מתוך חמישה דברים הללו:
מתוך צרה, דכתיב: 'בצר לך' (דברים ד, ל) - הרי מתוך צרה.
'ושבת עד ד' אלקיך' (שם) - הרי מתוך תשובה.
'כי א-ל רחום ד' אלקיך' (שם, לא) - הרי מתוך רחמים.
'ולא ישכח את ברית אבותיך' (שם) - הרי מתוך זכות אבות.
'ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים' (שם, ל) - הרי מתוך הקץ.
ודוד פירש אותן:
'וירא בצר להם' (תהלים קו, מד) - הרי מתוך צרה.
'בשמעו את רנתם' (שם) - הרי מתוך תשובה.
'ויזכור להם בריתו' (שם, מה) - הרי מתוך זכות אבות.
'ויתן אותם לרחמים' (שם, מו) - הרי מתוך רחמים.
'הושיענו ד' אלקינו וקבצנו מן הגוים' (שם, מז) - הרי מתוך הקץ"[3].
יש לציין שארבעה מתוך חמשת הדברים אינם תלויים בנו:
- הצרה אינה תלויה בנו, כלומר: אינה מוטלת עלינו, אלא להיפך: עלינו להתנהג כראוי, ואז לא תבוא הצרה.
- זכות אבות תלויה בקב"ה, שמחשיב לנו את זכות האבות.
- הרחמים הם של הקב"ה.
- הקץ קבוע על ידי הקב"ה.
רק התשובה תלויה בנו. כלומר: אנחנו צריכים לחזור בתשובה.
ג. הסבר הפסיקתא
הסבר מפורט יותר על היחס בין חמשת הדברים נאמר בפסיקתא רבתי (מד): "חמישה דברים מביאים את הגאולה: מתוך צרה... ומתוך הקץ... ומתוך תשובה... ומתוך רחמים... ובזכות האבות...
והתשובה גורמת לרחמים ולזכות האבות, שכן הוא אומר: 'ושבת עד ד' אלקיך ושמעת בקלו' (דברים ד, ל), ומיד: 'כי א-ל רחום ד' אלקיך, לא ירפך ולא ישחיתך, ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם' (שם, לא)".
ד. מדוע התשובה אינה מספיקה?
יש לשאול: מדוע התשובה אינה מספיקה, וצריך גם את זכות האבות ואת הרחמים?
כתב על כך "אשד הנחלים" על המדרש רבה: "חשב ארבעה ענינים שסיבב הגאולה: הצרה עצמה, שניווסרו מאד, אך אם על ידי זה לא היו שבים - לא היה מרחם ד' עליהם. רק שעל ידי צרתם שבו אל ד'. ועם כל זה לא היו ראויים שיקובל תשובתם, כי התשובה רק מרוב צרה. ולכן הצטרף גם זכות אבות ומידת הרחמים, כי מידת הדין לא היתה נותנת שיגאלו, כמו שאמרו (ילקוט ואתתחנן רמז תתכח): 'לבא לקחת לו גוי מקרב גוי - הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה'. וגם מתוך הקץ כי כן גזר ד' עת מיוחד דווקא"[4].
יהי רצון שנזכה לחזור בתשובה שלמה ולהגאל גאולה שלמה.
[1] לרב אברהם שיק, בעל הפירוש "מאורי אש" על התנא דבי אליהו (וילנה תר"ה).
[2] עיין במדרש בראשית רבה (לג, ג): "אשריהם הצדיקים שהן הופכים מדת הדין למדת רחמים. בכל מקום שנאמר 'אלקים' הוא מדת הדין: 'אלהים לא תקלל' (שמות כב, כז), 'עד האלהים יבא דבר שניהם' (שם, יא), וכתיב: 'וישמע אלקים את נאקתם, ויזכור אלקים את בריתו' (שמות ב, כד), 'ויזכֹּר אלקים את רחל' (בראשית ל, כב), 'ויזכֹּר אלקים את נח' (שם ח, א)". נאמר כאן שבזכות תפילת הצדיקים התהפכה מידת הדין למידת הרחמים!
ועיין בספורנו שם (שמות ב, כד) שכתב: "וישמע אלקים את נאקתם - תפילת קצתם שהתפללו אז מצדיקי הדור, כאמרו: 'ונצעק אל ד', וישמע קולנו' (במדבר כ, טז)".
[3] יש לשאול: כיצד למד המדרש מהמלים הללו שישראל יגאלו מתוך הקץ?
כתב ה"עץ יוסף": "יליף לה מדכתיב בתריה: 'ברוך ד' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם' (שם, מח), דמשמע מעולם לעולם חדש".
[4] שאל ה"עץ יוסף": "מתוך צרה - קשה: מה ענין זו לאלו? דבשלמא תשובה וזכות אבות והשאר [רחמים והקץ] הן סיבות לגאולה. אבל צרה, עליה הגאולה באה?! ואין לומר שעל ידי הצרה ירחם ד', שהרי המדרש מנה צרה ומנה רחמים"!
לכאורה התשובה לשאלתו פשוטה: התורה מעידה שישראל חוזרים בתשובה מרוב הצרות!
מכל מקום הוא ענה תשובה אחרת: "ויש לומר שכך היא הגזירה, שבהצר אומות העולם לישראל הרבה, יהיו נגאלים. כמו שאמר במדרש 'חזית' (שיר השירים רבה) בפסוק 'השבעתי אתכם' שנשבע למלכויות העולם שלא יקשו עול על ישראל, שאם מקשים עול על ישראל הם גורמים לקץ לבוא שלא בעונתו. ומכל מקום מתוך צרה לבד לא מספיק".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.