מדוע הוצרכו ישראל לקיים מצוה כדי להינצל ממכת בכורות? והרי בשאר המכות לא הוצרכו לקיים מצוות!
הקדמה
נאמר בפרשת בא (שמות פרק יב):
ז. "ולקחו מן הדם, ונתנו על שתי המזוזֹת ועל המשקוף, על הבתים אשר יֹאכלו אֹתו בהם.
יב. ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה, ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, אני ד'.
יג. והיה הדם לכם לאֹת על הבתים אשר אַתֶם שם, וראיתי את הדם ופסחתי עלֵכֶם, ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכֹּתי בארץ מצרים".
כתב רש"י שם (בפסוק יג): "והיה הדם לכם לאת - לכם לאות ולא לאחרים לאות. מכאן שלא נתנו הדם אלא מבפנים.
וראיתי את הדם - הכל גלוי לפניו, אלא אמר הקדוש ברוך הוא: נותן אני את עיני לראות שאתם עסוקים במצותי, ופוסח אני עליכם".
שאל ה"באר יצחק" על רש"י (שם): "למה הוצרכו ישראל במכה זו לאות, יותר ממה שהוצרכו במכות הקודמות?
הרי כתוב במכת הערוב: 'ושמתי פדת בין עמי ובין עמך' (שם ח, יט)!
ובמכת החשך נאמר: 'ולכל בני ישראל היה אור במושבותם' (שם י, כט)!
וכן בשאר המכות [דֶבֶר, (ט, ד-ז), וברד (ט, כו)], מבלי שום אות וזכות מצוה!"
גם האברבנאל בפירושו לתורה ובפירושו להגדה (שער צ"ה) האריך לשאול, וכן מפרשים נוספים.
נאמרו על כך מספר תשובות, שניתן לחלק אותן למספר קבוצות:
א. האופי השונה של מכת בכורות, שהיא נעשתה על ידי ד'
- בהגדת "מעשה נסים", לרבי יעקב מליסא, כתב שבשאר המכות לא ניגפו ישראל, כיון שהן נעשו על ידי משה ואהרן, וד' הטביע במציאות שלצדיקים יש יכולת לשעבד תחתיהם את הטבע. כך מצאנו אצל רבי פינחס בן יאיר (חולין ז, ע"א), שקרע את הנהר גם לישמעאלי, אפילו שהוא לא היה ראוי לכך מצד עצמו. אבל מכת בכורות, שנעשתה על ידי הקב"ה בעצמו, היתה על פי מידת הדין, כדי שהמקטרגים לא יסטינו ולא יהיה להם פתחון פה לומר: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!", ולכן ישראל היו צריכים לקיים מצוה, כדי שיהיו ראויים להינצל.
- המהר"ל ב"גבורות ד'" (תחילת פרק ס) כתב שמעלת ישראל גדולה ממעלת כל כוחות הטבע, ולכן הם לא ניגפו בשאר המכות, אבל מכת בכורות שנעשתה על ידי הקב"ה בעצמו, אין מעלת ישראל נחשבת ביחס לקב"ה, ולכן הם היו בסכנה להיפגע, ולכן היו צריכים לקיים מצוות כדי להיות "חלק ד'" ולהינצל.
- לפי הרמב"ן (שמות יב, כב) כיון שמכת בכורות היתה על ידי הקב"ה בעצמו, וכשהקב"ה יורד, כל פמליא של מעלה מגיעה איתו, היה חשש שיפגעו מהשרפים ששם.
- לפי הספורנו (שמות יב, יג; יג, טו; במדבר ג, יג; ח, יז) בזמן שהבכורות מתו נשלחו בשאר המצריים 'עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים' (תהלים עח, מט), ולולא הפסיחה לא היו נמלטים משאר הצרות, כענין 'פן תספה בעון העיר' (בראשית יט, טו), והבכורות, בגלל היותם היותר נכבדים בעם, היו בסכנה זו.
ב. מכת בכורות היתה המכה האחרונה, ולקראתה היו חייבים לקיים מצוה
- ה"באר יצחק" ענה על שאלתו שבכל המכות עשה ד' נסים לישראל אף על פי שהם עבדו עבודה זרה, אבל במכה האחרונה, לפני שהם יצאו ממצרים, הם היו חייבים להפסיק לעבוד עבודה זרה, ולהכיר שד' הוא זה שעשה להם את הניסים, והוא השולט בטבע, ולא מזל טלה שהמצרים יחסו לו כוחות אלקיים.
- תשובה נוספת ניתן לומר על פי הרמב"ן בפירושו השלישי למלים "לבעבור נסות אתכם בא האלקים" (שמות כ, יז), שד' מנסה את האדם בטובה שהוא מעניק לו, לראות כיצד הוא יתיחס לטובה שד' נתן לו. לפי זה אפשר לומר שד' הציל את ישראל מכל המכות, וציפה שהם יפסיקו לעבוד עבודה זרה, ואם אחרי תשע המכות שד' הכה את המצרים והציל את ישראל הם לא היו מפסיקים לעבוד עבודה זרה - הם היו ראויים להיענש!
ג. במכת בכורות השמיד ד' גם את העבודה זרה, ולכן הבכורות היו בסכנה
- האברבנאל ענה באריכות רבה, ובתוך דבריו כתב שכיון שבמכה זו היתה השמדה של העבודה זרה של מצרים, כמו שכתוב: "ובכל אלהי מצרים אעשה שְפָטים" (שמות יב, יב), ממילא היה קטרוג על כל מי שעבד עבודה זרה. וכיון שבני ישראל עבדו עבודה זרה - הם היו עלולים למות. מה שאין כן בשאר המכות, שהיו רק כעונש למצרים, וממילא ישראל לא היו ראויים להיענש.
- עוד נראה לומר על פי מה שכתוב בירושלמי במסכת מגילה (פ"א הי"א):
"עאל [רבי יוחנן] ואמר קומיהון: מאיכן קשט הקושט הזה שתהא עבודה בבכורות? מן הדין קרייה: 'כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים' וגו' (במדבר ח, יז), וכתיב: 'ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים' וגו' (שמות יב, יב)"
פירש שם "קרבן העדה": "עאל - נכנס. ואמר לפניהן: מהיכן דרש הדורש שתהא עבודה בבכורים קודם שהוקם המשכן, כדתנן בסוף זבחים (פי"ד מ"ד)?
מן האי קרא: 'כי לי כל בכור' - לעבודתי.
ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים - והמצרים היו עובדים לבכורים. כשם שנפרעים מן העובדים, כך נפרעים מן הנעבדים".
כלומר: אף על פי שמצד היחס שבין מצרים לישראל לא היו הבכורות ראויים למות, מכל מקום הם היו ראויים למות מדין "אלהי מצרים"!
[ועיין במדרש בראשית רבה (צו, ה) ובמדרש תנחומא (ויחי ג), שדניאל פחד למות מכח הפסוק הזה, כיון שנבוכדנצר השתחוה לו, ועשה אותו לאלוה].
יש לשאול שלכאורה הסבר זה זהה להסבר שכתבנו לעיל בדעת האברבנאל!
באמת ההסברים אינם זהים: לפי האברבנאל בגלל השמדת העבודה זרה היה קטרוג על בני ישראל שעבדו עבודה זרה, ולכן הם היו ראויים למות, מדין עובדי עבודה זרה. ואילו לפי הירושלמי היו הבכורים עלולים למות לא מפני שהם עבדו עבודה זרה, אלא מפני שהם היו נעבדים כעבודה זרה על ידי המצרים.
ד. תכליתה של מכת בכורות היתה שונה משאר המכות
- בספר "חקרי לב" (לרב אריה לייב היימן) על פרשת בא (עמ' סז ואילך) באר שכל המכות היו כדי להוכיח למצרים ולבני ישראל שד' שולט בעולם, ואילו מכת בכורות היתה להעניש את המצרים מידה כנגד מידה על שעבודם את בני ישראל, והפרעתם לישראל לעבוד את ד'. כמו שכתוב: "כה אמר ד': בני בכֹרי ישראל, ואֹמר אליך: שלח את בני ויעבדני. ותמאן לשלחו, הנה אנכי הֹרג את בנך בכֹרך" (שמות ד, כב-כג). ממילא בני ישראל היו צריכים להוכיח לפני מכה זו שהם אכן רוצים לעבוד את ד'.
יהי רצון שנזכה להינצל מכל הצרות, ונראה בקרוב בגאולה השלמה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
