מספר?

אחת ההלכות הנלמדות מפרשתנו היא האיסור למנות את ישראל במספר, כנאמר (שמות ל יב): "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם, ונתנו איש כופר נפשו לה' לפקוד אותם". וכדברי רש"י (במקום): "כשתחפוץ לקבל סכום מניינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגולגולת אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מניינם".
הלכה זו חמורה כל כך שאם לא נקפיד על כך ונספור כל אחד באופן אישי התוצאה תהיה - "יהיה בהם נגף בפקוד אותם". מדוע? מה יש במניין, בספירה, עד כדי לגרום חלילה למגפה ולמוות בישראל?
ניתן לומר שיש שתי סיבות מרכזיות לאיסור חמור זה:
א. המספר הוא פרטי, ספציפי, מוגבל, ואינו כלל שלם. כל מספר עומד לעצמו ותכונת ההכללה חסרה בו. ועל כן, היות שבעם ישראל יסוד חייו של הפרט הוא מכוח הכלל, ממנו הוא יונק ומקבל את חיותו, אם נספור כל פרט בפני עצמו הרי אנו מנתקים אותו ממעיין החיים שלו וממילא מופיע בו ח"ו המוות. כך כתב הראי"ה קוק במקומות רבים (אורות ישראל ב ג): "בישראל הנשמה של היחידים נשאבת ממקור חי העולמים באוצר הכלל, והכלל נותן נשמה ליחידים, אם יעלה על הדעת להינתק מהאומה, צריך הוא לנתק את נשמתו ממקור חיותה, וגדולה היא משום כך ההיזדקקות שכל יחיד מישראל נזקק לכלל, מפני שהנשמה ותיקונה העצמי דורש כן ממנו". וביתר דיוק לענייננו (עין איה שבת ב' ו כז): "הפרטים יונקים הם מן הכלל הכולל כל והמניין הוא למחסור ולתמותה בהיפרדו מן הכללות "ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם."
ב. המניין והמספר הוא סופי, יש לו התחלה ויש לו סוף. הוא בעל גבולות. אך אנו עם ישראל וכל אחד מאיתנו כפרט, שייך לאינסוף האלקי שכשמו הוא אינסוף. לא מניין ולא מספר. אינסוף אלקי שהוא מקור חיינו ואותו אנו מצווים לגלות בתוך העולם הסופי שבו אני חיים. וכדברי הרב קוק (אורות ישראל א ג): "אין להגדיר את מהותה של כנסת ישראל בגבולים מיוחדים ובתארים מוגבלים, כוללת היא את הכל, והכל מיוסד על כלות נפשה לאלקים." ועל כן הספירה מצמצמת ומגבילה וממיתה את האדם בסופיות של העולם הזה, כיוון שהוא שייך לאינסוף האלקי הנמצא בתכונתו והוא תפקידו. אם כן אנו כלליים ואינסופיים ועל כן אין המספר שייך בנו.

באדיבות ערוץ מאיר

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.