ודאות החירות הנצחית
ההפטרה ממקדת בדין עבד עברי בו בחרה התורה לפתוח את רשימת המשפטים בפרשתנו. הפרק מירמיהו מתאר כשל מוסרי המביא לחורבן ולגלות. כישלון לאומי בו לא משחררים עבדים, ואף כשמשחררים, שבים ומשתעבדים בהם. העונש על חוסר הרגישות לחירות האדם, יהיה במידה כנגד מידה באבדן החירות הלאומית. 'לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם ה' אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ'.
משהו במסר הזה עלול להישמע מייאש מבחינת התקווה הלאומית. מי אמר שנצליח אי פעם להתגבר על החולשות האנושיות הקונבנציונאליות המצויות כל כך? האם ריאלי להעמיד ממלכה ללא יצר הרע, ללא אנוכיות וכוחנות, גסות ושחיתות? לשם כך מסדרי ההפטרה הוסיפו בסיומה שני פסוקים מהפרק הקודם בירמיהו: 'כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים'. וב'מצודות': 'כמו שלא יבטל זמן היום והלילה וחוקות השמים והארץ, כן לא אמאס זרע יעקב ודוד'. משפטי ה' הם נצחיים, הם ברית אלוקית ואינם אופציה, הם ודאיים ויתקיימו בסופו של דבר, משום שהבריאה עומדת עליהם ואין לה קיום בלעדיהם. כך גם בניין האומה הישראלית ושלמות מלכות ישראל. על אף הקשיים הרבים שבדרך ההיסטורית, ההתגשמות המלאה שלהם בוא תבוא. אין זה מרפה מהמחויבות למאמצים המוסריים שלנו, אך הם אינם נעשים בספקנות וברפיון, אלא בוודאות ובביטחון עמוק באיתנות האמת האלוקית הטבעית של הבריאה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
