ספר שמות מתחיל מחדש את תהליך הבריאה. בריאת עם ישראל אינה תהליך לאומי - פרטי אלא תהליך עולמי, העולם נברא בתחילה באופן שישראל יופיעו רק כמציאות רוחנית "חיה אחת עומדת ברקיע ושמה ישראל" והאנושות יכולה להתעלות ולהתקשר אל הקב"ה דרכה. נפילת העולם בחטאי דור המבול ודור הפלגה הצריכה סדר חדש שבו ישראל יופיעו כעם במציאות הפיזית וכך יהיה קרוב יותר לאומות ויצליח לרומם אותן (להבדיל מסברת הנצרות שהאל עצמו התגשם כדי לגאול את העולם).

נראה שבדומה ליחס שהיה בבריאה הראשונה בין האנושות לבין ישראל מופיע יחס כזה בין ישראל למשה רבנו. משה שקול כנגד כל ישראל והוא מוסר התורה לישראל כפי שישראל מוסרים את התורה לעולם. וכן בכוזרי כשהחבר רוצה לתאר למלך את המדרגה החמישית של ישראל לעומת האומות הוא מתאר את מדרגת משה שבו יצאה לפועל מדרגת ישראל.

אם כן תהליך הבריאה המחודש מתמקד קודם כל במשה ולכן הוא מתחיל כמו בבריאה הראשונה שם נאמר: "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" וכאן: "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא" - כשנולד נתמלא הבית כלו אורה". וכמו ששם: "נטל האור... וגנזו לצדיקים" כך במשה: "וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים". נראה שאפשר להקביל את גם את המשך המהלך של חיי משה להמשך מהלך הבריאה (למשל - השלב הבא בבריאה עוסק במים וכן אצל משה שנמשה מן המים). ייתכן שזו כוונת שמואל באומרו: "ה' אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה" כפי ש"עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ".

אחרי 'בריאת' משה מתחיל התהליך של בריאת העולם מחדש דרך בריאת עם ישראל. המדרש מקביל בין עשרת המאמרות בהם נברא העולם בתחילה לבין עשרת המכות ועשרת הדברות. עשרת המכות פועלות באופן גלוי על המצרים כשמטרתם היא לגרום להם לשלח את ישראל, אך מטרתם העיקרית היא לגלות לישראל את שם ה' ולפרסם את שמו בעולם כולו: "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּקֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם... וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם" ובהמשך: "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם". כלוצר שתהליך היצירה של עם ישראל מביא את מצרים ובהמשך את כל העולם למציאות חדשה של גילוי ההשגחה. הסדר העולמי החדש נקרא בדברי המהר"ל: "יש סדר לניסים".

כפי שעשרת המאמרות הם הסדר של העולם הטבעי כך עשרת המכות הם הסדר של העולם הניסי העל-טבעי שבו ההשגחה גלויה. הצד המאחד את שני הסדרים זו התורה שהיא סדר העולם כולו ומכאן ואילך ברור שהעולם מתנהל תמיד לפי שתי הסדרים יחד כדברי הרמב"ן: "שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם", כלומר שגם הסדר הטבעי הוא חלק מסדר כולל של הנהגת ה' שפועל כרצונו. כך הבירור נשלם בעשרת הדברות שבמתן תורה.

כמו בבריאת העולם ו'בריאת' משה גם הסדר של עשרת המכות מתחיל ב'אור': "כי יאור ונהר לשון אחד ושניהם לשון אורה". 'נהר מצרים' הוא הנילוס נקרא בייחוד 'יאור' למרות שאפשר להשתמש בשם זה לגבי כל נהר, כגון בדניאל: "וְהִנֵּה שְׁנַיִם אֲחֵרִים עֹמְדִים אֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר וְאֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר" ומפורש שזהו נהר החידקל. נראה שהשם 'נהר' משמעותו בלשון עבר כגון: "הַבֹּקֶר אוֹר" (האיר)- צַפְרָא נְהָר", ואילו השם 'יאור' משמעותו בלשון עתיד כגון: "וַיֵּאֹר לָהֶם בְּחֶבְרוֹן" (ו' ההיפוך מהפכת מעבר לעתיד). אם כן השם 'יאור' רומז לאותו אור נעלם שהקב"ה 'גנזו לצדיקים לעתיד לבוא'. לכן משה שהוא 'האור הגנוז' שמופיע בתורה נקרא על שם שנמשה מן היאור, כלומר שבקבלת התורה ע"י משה קיבלנו משהו מן האור הגנוז ההוא. מסיבה זו משה מנוע מלהכות את היאור שמשם יצא.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.