"בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה". יציאת מצרים היא גם יציאת פרעה. פרעה אינו רק המלך המדיני של מצרים אלא גם האב הרוחני שלה: "וּפַרְעֹה מִנַּיִן שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר: לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי". הע"ז הבסיסית של מצרים היא היאור אך פרעה רואה בה את עצמו לכן הוא 'יוצא המימה' בכל בוקר.

המפגש הראשון שלנו עם פרעה הוא בירידה הראשונה למצרים: "וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד. וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלֲלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה". במדרש מבואר שכבר שם התחילה ההתמודדות עם הע"ז של פרעה: "כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְפִילֵי שֶׁל מִצְרַיִם וְעָמְדוּ עַל הַיְאוֹר, רָאָה אַבְרָהָם אָבִינוּ בָּבוּאָה שֶׁל שָׂרָה בְּאוֹתוֹ נָהָר כַּחַמָּה זוֹרַחַת". פרעה ששומע על יופיה של שרה לוקח אותה לא רק בגלל תאוותו אלא בשביל לזכות בכוחה הרוחני שמשתקף ביופייה החיצוני והשתקף עכשיו ביאור-אלוהיו.

המפגש השני עם פרעה מתחיל גם הוא ביאור: "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר". כאן מתבאר שמו של פרעה שהוא שם מהותי שהרי כל מלכי מצרים נקראו כך. "וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר" - פרעה=פר-רע. הפר כמו היאור גם הוא מאלוהי מצרים כדברי המלבי"ם: "המצרים... היו להם שני שורים אשר עבדו אותם האחד בעיר המלוכה מעמפיס (מוף) והשני בעיר העליפאליס (בית שמש)". וכן השם 'רע' ידוע כשם אליל מצרי. כלומר ששמו של פרעה הוא שם ע"ז כפי שהוא רואה את עצמו.

אמנם פרעה- הפר הרע אינו הפר היחיד בחלום, קודמות לו "שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה" הופעת הפרות האלו בחלומו מלמדות על 'פר' חדש שעומד לעלות ולהתמודד מול פרעה. ואכן כתוצאה מן החלום מופיע יוסף שהוא יפה תואר ויפה מראה כיופייה של שרה, כוחו כוח שור ונקרא 'בן פרת'. אך הפר של יוסף אינו רע שהרי הוא 'עלי עין- קרי ביה עולי עין, שהם עולים למעלה מן העין' וכך הע' של 'פרעה' לא פוגעת בו.

החלום של פרעה אמור להתממש לטובתו. הוא רוצה 'לבלוע' את יוסף כפי שניסה לעשות לשרה. פרעה לא מסתפק בחלום כפי שהוא, והוא מפרש בעצמו את חלומו באופן קיצוני: "וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה". כוח השור של יוסף מנוצל לכאורה לטובת מצרים ומעצים את כוחה הכלכלי וממילא המדיני: "וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף". בהמשך מתעצם גם כוחו האישי של פרעה: "וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה". אך יותר מכל שואף פרעה לזכות בכוחו הרוחני של יוסף ולכן הוא משיא אותו לאסנת בת פוטיפרע כהן און. שמו של פוטיפר מתבאר בדברי חז"ל כמי ש'פיטם פרים לע"ז' כלומר שהוא הכהן הגדול של עבודת הפרים המצרית ולכן הוא זה שיכול לשעבד את כוחו הרוחני של יוסף לטובת אותה ע"ז.

אך יעקב, שדמות דיוקנו הצילה את יוסף מאשת פוטיפר שחמדה את יופיו, מגיע למצרים לאחר שנתיים משנות הרעב ומבטל אותו: "ואף על פי שאמר יוסף ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר, מכיון שבא יעקב למצרים, באה ברכה לרגליו, והתחילו לזרוע וכלה הרעב". כיון שכלה הרעב ה'פרות הרעות' אינם בולעות את ה'פרות הטובות', כלומר שפרעה לא 'בולע' את כוחו הרוחני של יוסף. בהמשך יתבאר שגם מכוחו החומרי של יוסף לא נותר במצרים דבר.

פרעה לא מוותר ומנסה לקבע את יוסף למצרים כדי לשמור את כוחו לטובתם: "עָמְדוּ מִצְרִים וְעָשׂוּ לוֹ אָרוֹן שֶׁל מַתֶּכֶת וְשִׁקְּעוּהוּ בַּנִּילוֹס". פרעה מבקש לחבר את יוסף לנצח לע"ז שלו- היאור הוא הנילוס. אך משה מפר את עצתו: "בָּא מֹשֶׁה וְעָמַד עַל נִילוֹס. נָטַל צְרוֹר וְחָקַק בּוֹ עֲלֵה שׁוֹר, וְצוֹוֵחַ וְאוֹמֵר: יוֹסֵף, יוֹסֵף, הִגִּיעָה שָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹאֵל אֶת בָּנָיו... מִיָּד צָף וְעָלָה אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף". וכך ישראל יוצאים ממצרים כשהם נושאים את ארונו של יוסף ובתוך כך: "וַֽה' נָתַן אֶת-חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם וַֽיְנַצְּלוּ אֶת-מִצְרָֽיִם- לא יצאו ישראל עד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן וכמצולה שאין בה דגים". כך נלקח ממצרים כל העושר שבא לה מכוחו החומרי של יוסף.

אלא שגם אחרי היציאה הפיזית ממצרים צריך עדיין להוציא את ההשפעה המצרית מתוך ישראל וזה מסובך הרבה יותר. תוך כדי המכות, פרעה מתחיל כבר להשלים עם העובדה שישראל עתידים לצאת: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם מִי וָמִי הַהֹלְכִים" ואז הוא מתכנן את המהלך הבא: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יְהִי כֵן ה' עִמָּכֶם כַּאֲשֶׁר אֲשַׁלַּח אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם- כוכב אחד יש ששמו רעה, אמר להם פרעה, רואה אני באיצטגנינות שלי אותו כוכב עולה לקראתכם במדבר, והוא סימן דם והריגה" שם הכוכב 'רעה' נגזר משמו של 'פרעה' וכוונתו כמובן לאליל 'רע' שכוחו מאותו כוכב. פרעה שולח עם ישראל את כוחו השלילי כדי להחטיא אותם ולהכשילם.

הצד השני של התוכנית הוא החלק השני בשמו של פרעה- ה'פר'. פגיעתו של כוכב ה'רעה' בישראל מתרחשת בחטא העגל- בנו של הפר: "וכשחטאו ישראל בעגל ובקש הקב"ה להרגם, אמר משה בתפלתו, למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם, זו היא שאמר להם ראו כי רעה נגד פניכם, מיד וינחם ה' על הרעה". ומניין הגיע אותו עגל? מכוח ה'שור' של יוסף: "מיכה היה שם... והיה בידו שם וטס, שכתב בו משה עלה שור עלה שור להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס, והשליכו לתוך הכור, ויצא העגל". כלומר שתוכניתו של פרעה להפוך את פרו של יוסף לע"ז יצאה לפועל בחטא העגל.

לאחר השמדת העגל הפיזי משה מזהה את הפגיעה הרוחנית בעם ע"י השילוב המסוכן של ה'רעה' עם ה'פר': "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם". כנגד מצב זה הוא הוא משתמש בכוחו של כוכב 'רעה' שהוא 'סימן דם והריגה' לפגוע בחוטאים: "וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ". ההיפוך הסופי של כוח זה לטובה הוא בכניסה לארץ: "והפך את הדם לדם מילה שמל יהושע אותם, וזהו שנאמר היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם". באותו מעמד של מילה התחדשה מצוות ה'פריעה' ועם ישראל נעשה 'פרוע' באופן חיובי.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.