גאולת מצרים נשלמת בפרשתנו בקריעת ים סוף ובשירת הים בעקבותיה. הרגע האחרון בתהליך הוא של מרים הנביאה: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם". עד לרגע זה שמה של מרים היה נסתר - נאמר רק שהיא אחותו של משה. אלא שתפקידה של מרים אינו שולי לעומת תפקידם של משה ואהרון. כאשר הנביא מיכה מזכיר את יציאת מצרים הוא מעמיד אותה בשורה אחת עם שני אחיה: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם". וכן בלשון חז"ל הם נקראים יחד 'שלושה גואלים'.
השל"ה מזהה את שלושת הגואלים עם שלושת המצוות של 'פסח מצה ומרור' כאשר מרים נקראת על שם המרירות. 'פסח מצה ומרור' הם ה'מסקנות' - התכנים הרוחניים שעם ישראל יוצא איתם ממצרים, וכל אחד משלושת המוציאים - הגואלים 'אחראי' על אחד מהמסקנות האלו. המדרש מבאר שחייה של מרים מקבילים לשנות המרירות: "עִקַּר שִׁעְבּוּדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם שְׁמוֹנִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים הָיוּ מִשָּׁעָה שֶׁנּוֹלְדָה מִרְיָם - פרושה, שלכך נקרא שמה מרים", א"כ חייה של מרים הם ה'שלמות' של המרירות והיא מנחילה לישראל את המרור כתוכן נצחי שנקבע כמצווה לדורות.
את חשיבות הפסח והמצה לדורות קל להבין, אך מה חשיבותו של המרור - הרי זהו הצד השלילי של הגלות? התורה עונה על כך מיד בסמוך להזכרתה של מרים: "וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם... וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם". בעיית המרירות לא הסתיימה ביציאת מצרים אלא המשיכה עם ישראל למדבר כפי שהמרור המשיך איתם. המרירות מופיעה במיוחד במים שגם הם באים מכוחה של מרים.
במותה של מרים מתברר שמקור המים הקבוע של ישראל היה בזכותה: "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה"- מכאן, שכל מ' שנה היה להם הבאר בזכות מרים", וכדברי חז"ל: "שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל אלו הן משה ואהרן ומרים וג' מתנות טובות ניתנו על ידם ואלו הן באר וענן ומן באר בזכות מרים עמוד ענן בזכות אהרן מן בזכות משה מתה מרים נסתלק הבאר...".
מקור המים הקבוע מגיע רק בסוף פרשתנו כאשר משה מכה בסלע שבחורב. אך קודם לכן יש לתקן את מרירותם של המים במרה. מרים היא זו שמלמדת את סוד הפיכת המר למתוק. סוד זה הוא מעלה גדולה כאמור במדרש שמי שבא לפתח היכלו של המשיח אומרים לו: "מאן דלא ידע למהפכא מרירו למתיקו חשוכא לנהורא לא יעול הכא" - מי שאינו יודע להפוך מר למתוק, חושך לאור, שלא ייכנס לכאן.
סוד זה מופיע דווקא במים שהם משל לתורה: "כל תלמיד חכם שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר אל תקרי מור עובר אלא מר עובר אל תקרי שושנים אלא ששונים... הא ברבה והא בתלמיד". אי אפשר להשיג את דברי התורה ה"מְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים" אם אין בתחילה מרירות של עמל (כביאור הרב בעין איה שם).
דרך ההיפוך הזו היא "דרכו של הקב"ה שהוא ממתיק המר במר". לכן התוצאה של הנסיון במרה היא "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט" - זה פרה אדומה שכשם שזה המר ממתיק המרים כך פרה אדומה מטהרת הטמאים ומטמאת הטהורים", ולכן "נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה" כפי שהציווי על פרשייה זו נסמך להזכרתה הראשונה של מרים בתורה. כיוון שסוד זה התגלה מכוחה של מרים מיד לאחר מיתתה חזרו המרי והמרירות אל ישראל המבקשים מים: "וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם"
תרגום יונתן מגלה לנו טפח מסוד זה: "וְאַחְוַיֵהּ לֵיהּ ה' אִילַן מְרִיר דְּאַרְדִפְנֵי וְכָתַב עֲלוֹי שְׁמָא רַבָּא וְיַקִּירָא וְטָלַק לְגוֹי מַיָא וְאִתְחַלּוּן מַיָא". עץ ההרדוף המר מצליח להמתיק את מרירות המים בזכות השם המפורש שנכתב עליו. כלומר שהמים במרה היו כמו "מֵי הַמָּרִים" שמשקים את האשה הסוטה לבודקה ומוחים בהם את השם המפורש. מים אלו נעשים 'מאררים' ומקללים לאשה שחטאה אך "אִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע" כיון ששם ה' שהושם בהם נותן לה חיים חדשים. רמז לכך שאפשר להשתמש ב'שיטה' זו לחיוב מצאנו בדבריה של חנה: "אם ראה תראה א''ר אלעזר אמרה חנה לפני הקב''ה רבש''ע אם ראה מוטב ואם לאו תראה אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי וכיון דמסתתרנא משקו לי מי סוטה ואי אתה עושה תורתך פלסתר שנאמר ונקתה ונזרעה זרע".
נראה שזריעת הזרע במרה יצאה לפועל בתחנה הבאה של ישראל: "וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים" - כנגד שבעים זקנים". הזקנים מורי התורה כבר עברו את שלב המרירות וכנגדם באים הת-מרים שהפכו למתוקים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
