חטא העגל שהוא החטא היסודי של עם ישראל "ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל" מתקשר בדברי חז"ל עם החטא היסודי של האדם בעץ הדעת: "בשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא, ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן" וכשחטאו בעגל חזרה הזוהמא. המשמעות העיקרית של ירידה זו היא גזרת המיתה: "אילו המתינו ישראל למשה ולא היו עושים אותו מעשה, לא היתה עכו"ם ולא מלאך המות שולט בהם, וכן הוא אומר והמכתב מכתב אלקים הוא חרות, מהו חרות, רבי יהודה אומר חירות מן הגלויות, ורבי נחמיה אומר חירות ממלאך המות".
מלבד גזרת המיתה המהותית התחייבו ישראל גם בגזרת מיתה מיידית: "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם". אמנם גזרה זו נדחתה בתפילת משה אך לא בטלה, ולכן התחדשה בפורים: "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד". שתי גזרות המיתה האלו התחילו ממיתתו של משה כביכול: "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר" - בא השטן וערבב את העולם, והראה דמות חשך ואפלה וערבוביא, לומר ודאי מת משה", וכן פור המן: "כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה אמר נפל לי פור בירח שמת בו משה ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד", וכפי שסיום תהליך הסליחה על חטא העגל היה ביום הכיפורים, סיום תהליך הסליחה על החטא במגילה היה ביום הפורים.
כמו כל התהליכים שבמגילת אסתר גם החטא שבה נסתר: "שאלו תלמידיו את רשב''י: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? אמר להם אמרו אתם, אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע, אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו? אמרו לו אמור אתה, אמר להם מפני שהשתחוו לצלם". רשב"י ותלמידיו מגלים לנו שלא במקרה חזרה גזרת המיתה כאן, בתחילתם ובסופם של 70 שנות גלות בבל חזרו ישראל על שני הצדדים של החטא הקדמון - אכילה וע"ז.
בהמשך לזה מזהים חז"ל את שורשו של האויב שבמגילה - המן האגגי בחטא הקדמון: "המן מן התורה מנין? המן העץ (אשר ציויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת)" ומבאר רש"י שהכוונה גם לסופו: "המן העץ- יתלה על העץ". ולכן "הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן... גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה" מכיוון שהוא מבקש לתלות את מרדכי על 'עץ הדעת' שבו 50 מדרגות של דעת.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
