תשובת הרב איתן שנדורפי
בס"ד
לשואל היקר שלום רב
שאלתך שאלת חכם היא.
בחלק מהדברים ששאלת נחלקו תנאים, בחלק מהדברים ששאלת נחלקו הראשונים.
אשתדל לעשות סדר בדברים בקיצור:
א. זמן אמירת המצוות למשה
במסכת חגיגה דף ו (סוף ע"א ותחילת ע"ב) נאמר:
תניא: רבי ישמעאל אומר: כללות נאמרו בסיני, ופרטות באהל מועד,
ורבי עקיבא אומר: כללות ופרטות נאמרו בסיני, ונשנו באהל מועד, ונשתלשו בערבות מואב.
פירש רש"י:
כללות נאמרו בסיני - הרבה דברים נאמרו סתומים בסיני, שלא נתפרשו כל צרכן,
ופירשו לו לאחר שהוקם המשכן באהל מועד. שהרי לא נתפרשו שם הלכות עבודה
ככל הצריך, אלא: 'מזבח אדמה תעשה לי, וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך'
(שמות כ), ולא פירש מתן דמיהן, הפשיטן וניתוחן של עולות, והקרבת אימורין
של שלמים.
ופרטות באהל מועד - משהוקם המשכן ודיבר עמו מעל הכפורת, שם פירש לו
הכתוב, כדכתיב: 'ויקרא אל משה, וידבר ד' אליו מאהל מועד לאמר'. ובספר
תורת כהנים, דהיינו ויקרא, נתפרשו כל הלכות קרבן, והן דברים הרבה.
ונשנו - פעם שנית, וכל מה שנאמר כאן נאמר כאן, ואף על פי שלא נכתב.
ונשתלשו בערבות מואב - מפי משה לישראל, שנאמר: 'בעבר הירדן בארץ מואב
הואיל משה באר את התורה' וגו' (דברים א).
כלומר: לדעת רבי ישמעאל לא נאמרו למשה בסיני כל פרטי המצוות, אלא רק
הכללים, אבל הפרטים נמסרו לו באהל מועד.
ואילו לדעת רבי עקיבא כן נאמרו למשה בסיני כל פרטי המצוות! אלא שמשה לא
מסר לבני ישראל את כל הדברים מיד, אלא רק כאשר נצטוה.
לפי זה המלים "וידבר ד' אל משה לאמר" משמעותן נתונה במחלוקת תנאים:
לפי רבי ישמעאל הכוונה היא שמשה רבנו שמע כעת לראשונה את פרטי המצוה, וגם
נצטוה לומר אותם לבני ישראל.
לפי רבי עקיבא הכוונה היא שמשה רבנו כבר שמע בהר סיני את פרטי המצוה,
וכעת נצטוה לומר אותם לבני ישראל.
כך סיכם את הדברים ה"חזון איש" באורח חיים סימן קכה סק"ב: "והנה מבואר
בדברי חז"ל דנאמרו לו למשה בסיני כל תרי"ג מצוות באותם ארבעים יום. ודעת
ר"ע (חגיגה ו ע"ב) דכללות ופרטות נאמרו בהר סיני [וכן כתב רש"י בפירוש
התורה ראש פרשת בהר (כה, א)]...
והנה משה לא נצטוה בכתיבתן עדיין, ולא במסירתן לישראל, אלא במצוות
מיוחדות שנצטווה לאמר לישראל".
ב. לגבי המצוות שנאמרו בספר דברים:
כתב הרמב"ן בהקדמתו לספר דברים: "וכבר נאמרו לו כולן בסיני, או באהל מועד
בשנה הראשונה [עיין בהערת הרב חד"ש], קודם המרגלים, כי בערבות מואב לא
נתחדשו לו אלא דברי הברית כאשר נתפרש בו (להלן כח, סט), ועל כן לא נאמר
בספר הזה: 'וידבר ד' אל משה לאמר', 'צו את בני ישראל', או: 'דבר אל בני
ישראל ואמרת אליהם' מצוה פלונית. אבל לא נכתבו המצוות בספרים הראשונים
שידבר עם יוצאי מצרים, כי אולי לא נהגו באותן המצוות רק בארץ, אף על פי
שהן חובת הגוף, כאשר בא בענין הנסכים (במדבר טו, א-טז), או מפני שאינן
תדירות לא הזכיר רק בבנים נוחלי הארץ".
הרדב"ז בתשובותיו (חלק ו' סימן ב' אלפים קמג) הקשה על הרמב"ן, וחלק עליו וכתב:
"אבל מה שאני סובר שכל הפרשיות המחודשות - בערבות מואב נאמרו... אבל אין
הכי נמי שציוה במצוות רבות בערבות מואב, וכמה מצוות מצינו שאמרן משה
לישראל ולא נאמר בהם: 'צו את בני ישראל', או 'דבר אל בני ישראל', אלא משה
יושב ודורש, והכל יודעין שהכל מפי הגבורה, וכל המצוות המחודשות אשר במשנה
תורה הקדוש ברוך הוא אמר למשה בערבות מואב, ומשה אמרן לישראל בכלל שבאר
להם המצוות אשר כבר נאמרו, וכל מה שנתחדש בהם מפי הקדוש ברוך הוא הוא,
ומשה לא חדש דבר מדעתו.
ובמדרש ילמדנו: 'גם לא ידעת - בסיני, גם לא שמעת - בחורב, גם מאז לא פתחת
אזנך - בערבות מואב'. משמע דבכל שלושה מקומות הללו נצטוו מצוות. ובתחילת
פרשת 'אלה הדברים' כתוב: 'ויהי בארבעים שנה וגו' דבר משה אל בני ישראל
ככל אשר צוה ד' אותו אליהם', משמע שיש צוויים אל בני ישראל בשנת הארבעים.
ואף על פי שידעתי שאיני כדאי לחלוק על הרב ז"ל, מכל מקום דעתי החלושה אני
כותב, הואיל ואין זה תלוי בדין מדיני תורתינו".
ועיין ב"כלי חמדה" על התורה (לרב מאיר דן פלאצקי) בתחילת פרשת דברים
(דפים ב-ג) שהקשה על דברי הרדב"ז, וחיזק את דברי הרמב"ן.
ועיין גם באברבנאל בהקדמתו לספר דברים שהביא את דברי הרמב"ן ודן בהם באריכות.
לסיכום: נחלקו התנאים האם משה קיבל את כל פרטי המצוות בהר סיני, או רק את הכללים.
נחלקו הראשונים האם משה קיבל בהר סיני את כל המצוות שנאמרו בספר דברים,
או רק בשנה הארבעים, בערבות מואב.
ונראה שכל המחלוקת היא רק לגבי הפרטים, אבל לגבי הכללים ודאי שמשה קיבל אותם בסיני.
מקוה שהדברים הובהרו והם מובנים כעת.
