הקב"ה מצוה "לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם". כלומר כולם צריכים לאסוף בדיוק אותה כמות של מן לנפש. ומיד נאמר "וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט" אם נאמר "וַיַּעֲשׂוּ כֵן", משמע שלקטו כולם את אותה כמות שצוו ללקוט, אבל מיד כתוב "הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט", כלומר היה כזה שהרבה יותר ממה שצריך והיה כזה שהמעיט. ואיך הדברים מסתדרים?
אפשר לומר שמידת העומר לא היתה רגילה בשימוש, ולכן אנשים לא ידעו להעריך אם אספו כבר עומר או לא. אלא שהם ידעו שהם צריכים לאסוף "אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ", ולכן יצאו בבוקר והתחילו לאסוף לפי מה שנראה היה להם שהם צריכים לאכול במשך יום.
חלקם הסתפקו במועט מטבעם, ולכן אספו מעט, וכבר היה נראה להם שיש להם די. ולכן חזרו לאוהל, מדדו בעומר וראו שאכן אספו בדיוק כמה שהיה צריך. הם הבינו שקל מאוד לאסוף עומר.
לחלקם זה לא היה נראה מספיק ולכן הם הלכו ואספו עוד ועוד, ורק לאחר הרבה איסוף הגיעו למסקנה שיש להם אולי מספיק. הם חזרו לאוהל, מדדו בעומר, וראו שאכן אספו בדיוק כמה שהיה צריך. הם הבינו שקשה מאוד לאסוף עומר.
גם המרבה וגם הממעיט עשו בדיוק את מה שצוו: הם לקטו איש לפי מה שהוא מרגיש שהוא צריך לאכול. ובדרך נס שניהם לקטו עומר לאדם בדיוק.
וכאן אפשר להוסיף עוד נקודה: המרבה והממעיט לא הלכו לבדוק אחד אצל השני כמה הוא אסף. את הנס שלשניהם היה עומר בדיוק מספרת לנו התורה, אבל הם לא ידעו שגם המרבה וגם הממעיט מגיעים לאותה כמות.
ולכן בכל בוקר היה קם המרבה מוקדם, ויוצא לאסוף. הוא היה עובד הרבה שעות, אוסף ליד האוהל, וממשיך ומתרחק, ואוסף ככל שיוכל, כי הוא התרגל שצריך לעבוד הרבה מאוד כדי לאסוף מה שאדם צריך לאכול.
הממעיט היה קם, אוסף מעט מחוץ לאוהל וחוזר ללמוד תורה. הוא התרגל שקל מאוד להשיג מה שאדם צריך לאכול.
ובמידה מסוימת העקרון הזה ממשיך עד היום: "וַיַּֽאֲכִֽלְךָ אֶת הַמָּן... לְמַעַן הוֹדִֽיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָֽאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִֽי ה' יִחְיֶה הָֽאָדָֽם".
כך אפשר להסביר את הגמרא: "כתיב וברדת הטל על המחנה לילה [ירד המן עליו] וכתיב ויצא העם ולקטו וכתיב שטו העם ולקטו. הא כיצד? צדיקים ירד על פתח בתיהם, בינונים - יצאו ולקטו, רשעים שטו ולקטו." (יומא עה.)
הפסוק לא תולה אותם בצדיק ורשע, אלא במרבה וממעיט, אבל באופן טבעי "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ", ולכן היה די לו לאסוף מה שירד על פתח ביתו, "וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר", ולכן היה צריך לשוט גם רחוק מביתו וללקוט.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
