בפרשה אומר יתרו למשה שלא ישפוט לבדו את כל העם, אלא ימנה תחתיו שרי אלפים, מאות, חמישים ועשרות שישפטו את העם, ורק את המשפטים הקשים יביאו אל משה.

ועל זה קשה כמה דברים: קודם כל לא מובן בכלל למה שיתרו יהיה זה שנותן לעם ישראל את המבנה המשפטי שלו. הרי הקב"ה נותן לנו את כל התורה, למה שהמבנה המשפטי לא ינתן גם הוא על ידי הקב"ה? לכאורה אין לנו מצוות נוספות שלמדנו מהגויים. וגם אם צריך היה ללמוד מחכמה אנושית, למה מכהן מדיין, ולא מאחד מבני ישראל?

עוד קשה, מה חשב משה? וכי משה לא ידע שהוא לא יכול לשפוט לבדו את כל העם? בלי שיתרו היה אומר לו למנות דיינים הוא לא היה ממנה אותם? ובמיוחד לדעות במפרשים שיתרו בא אחרי מתן תורה, הרי בפרשת משפטים נאמר "עַד הָֽאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵֽהוּ", כלומר שהרעיון של שופטים שאינם משה היה קיים בתורה גם לפני יתרו, ומה הוא חידש?

יש שני סוגים של שופטים: יש בית משפט עם משטרה, שתפקידו לדון אנשים שלא רוצים שידונו אותם. בית המשפט יכול לכפות את דעתו על האדם ולחייב אותו גם בניגוד לרצונו. ויש לעומת זאת רבנים שמלמדים את האדם מה נכון לעשות ומה לא, ואנשים באים אליהם לדין כדי להבין מה הם צריכים לעשות. לרב אין יכולת לכפות את דעתו, או לחייב אדם לבוא אליו לדין. בעלי הדין באים מרצונם החופשי, כי הם רוצים לעשות את הדבר הנכון.

באופן אידיאלי התורה מכוונת לאפשרות השניה. התורה נועדה שאנשים יבחרו לקיים אותה מרצונם, לא כי כפו אותם. יהודי מניח תפילין או נוטל לולב כי הוא רוצה לעשות את זה, לא כי שוטר חייב אותו. ובאותה מידה יהודי אמור לשלם לחבירו את הנזק שהזיק לו, כדי לצאת ידי חובתו, מרצונו, ולא כי שוטר מחייב אותו.

ולכן משה לא מינה מערכת משפט. משה עסק בהודעת חוקי האלוקים לעם, ומי שידע את החוק ממילא גם עשה אותו. וכשלא ידעו מה התורה אומרת, באו לשאול את משה, שקיבל אותה מהקב"ה. את התפקיד הזה לא יכלו להחליף השופטים. כי אם ההלכה ידועה, היה האדם עושה אותה מעצמו. ואם היא לא ידועה, צריך שמשה יברר אותה ואת זה רק הוא יכול לעשות.

ולכן נקראים השופטים בפרשה "אלהים", כי באים אליהם מרצון כדי לברר מה אמר האלוקים בנושא.

אבל העולם שבו אנחנו נמצאים אינו עולם אידיאלי עדיין. עם ישראל חטא ולא היה במדרגה העליונה שיהיה בה לעתיד לבוא. ולכן לא כולם רצו לקיים את מה שהם מחויבים בו. וממילא עם ישראל בשלב ההוא היה צריך עדיין מערכת משפט בדומה לשאר העמים, שתחייב את האנשים לקיים את החוק.

זו עבודה קשה הרבה יותר, ולכן משה לא יוכל לעשות אותה בעצמו.

ולכן בא דווקא כהן מדיין, מעם אחר, ואמר למשה איך לבנות מערכת משפט על פי העקרונות של שאר העמים, אבל בדרך שתתאים לעם ישראל. המערכת הזו לא נבנית כחלק מהותי מהתורה, שמכוונת לעולם שבו אין צורך בכפיה מבחוץ, אלא כתוספת שנכתבת לפני מתן תורה מפי חכמי האומות.

ולכן דווקא שרי האלפים, המאות, החמישים והעשרות יהיו גם השופטים, כי הם ראשי העם במילא ביציאה למלחמה. להם רגילים לשמוע, והם יכולים לגייס כוח צבאי לכפות את דעתם. ולכן הם ינהלו את המשפט. ואילו משה רק יודיע את החוקים על פיהם צריכים לשפוט את העם.

בימי השופטים היה המצב קרוב יותר למצב האידיאלי. "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה". כל אדם היה אחראי על עצמו, והיה אמור לקיים את התורה מרצונו. אלא שכידוע לנו זה לא הצליח, כי העם עוד לא היה במדרגה. ולכן קמו לעם שופטים, שהיו אנשי מלחמה, שהם "אנשי חיל", כמו שרי האלפים וכו' שהציע יתרו, ומכוח ההנהגה הצבאית שלהם גם שפטו את העם, והכריחו לקיים את המצוות.

אבל זו לא היתה המטרה, אלא כמו בימי שמואל, שאז שמואל הנביא שפט את העם מרצון העם, ובלי מערכת כפיה. כי בדורו "וַיִּנָּהוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי ה'". ולכן כשביקשו העם מלך שישפוט אותם בכפיה "שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם: - וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ".

המלוכה באמת דרדרה בסופו של דבר את העם, בגלל חוסר האחריות האישית על קיום התורה והמצוות. הפתרון היה יציאה לגלות. בגלות אין לעם ישראל יכולת לכפות את קיום התורה והמצוות. יש בתי דינים, אבל אין להם כוח כפיה. מי שרוצה לעשות את דבר ה' בא לבית הדין, ומי שלא רוצה, לא בא. וכך נבנתה במשך אלפי שנות הגלות אחריות אישית על קיום התורה והמצוות. עד שנגיע למצב לעתיד לבוא שבו "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה' כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם".

[הרחבה ועיון נוסף: מאמרי הראיה חלק ב נאום בועידה לסידור הרבנות הראשית 'לפי סדרו של הרמב״ם', מציאות קטן צח 'ועל זה הוכיחם שמואל', שמונה קבצים קובץ א עד, אורות האמונה חופש המחשבה והאמונה עמוד 60 א, חפץ חיים - דבר בעיתו פרק יא, אור החיים שמות פרק יח פסוק כא, מלבי"ם שמות פרק יח פסוק יד].

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.