העם אומר לאהרון "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ". ולא מובן בכלל מה הם רצו? הרי משה הוא איש, כמו שהם אומרים בפירוש. ואם חסר להם איש שילך לפניהם, שיבקשו מאהרון למנות מנהיג, ולמה הם מבקשים אלהים? לא נעלם מהם האלוקים אלא משה. וגם אחר כך הם מתייחסים אל העגל כאלוקים ולא כמשה "וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". ובמיוחד קשה כמובן, איך הם עושים דבר כזה, אחרי ששמעו בעצמם "לֹא תַֽעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה"?

בהמשך הפרשה לוקח משה את האוהל "וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד", ושם מתקיים טקס מוזר "וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה... וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ". מה בא לומר הטקס הזה? למה שיסתכלו כולם על משה כשהולך לאוהל, אבל ישארו כל אחד בפתח אהלו?

המפגש בין אדם לאלוקים הוא סוגיה לא פשוטה בכלל. "כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ". האדם גשמי, האלוקים רוחני. ואיך אפשר שגשמי יפגוש רוחני?

ההגיון הפשוט מאפשר שתי דרכים: דרך אחת, שהאדם יהפוך לרוחני יותר: יתקדם, ישתנה, עד שיהיה קרוב למדרגת מלאך, ולא יהיה כל כך גשמי. זו הדרך שהבינו הפילוסופים, שאמרו שהאדם צריך לדבוק בשכל הפועל. דרך שניה, שהאלוקים יהיה גשמי יותר: ירד אל העולם ויופיע בחפץ או באדם, שאותו יוכלו אנשים לפגוש גם בלי להיות רוחניים בעצמם. וזו הדרך של עובדי עבודה זרה, ולאחר מכן של הנצרות, שרצתה להוריד את האלוקים אל תוך העולם לגוף של אדם, בלי שבני אדם יצטרכו להשתנות כדי לפגוש אותו.

אלו האפשרויות, כי ההגיון הפשוט מניח שהרוחני והגשמי הם שני דברים שונים. אבל האמת היא שיש דרך שלישית, כי הרוחניות והגשמיות מחוברות ביניהן בקשר עמוק. והקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם. ולכן אפשר שאדם יהפוך ליותר רוחני, בלי לוותר על גשמיותו, והקב"ה יופיע בעולם הגשמי בדרך רוחנית. זו דרכה של תורה.

כשעם ישראל שמע את הדיברות בעצמו בהר סיני הם חששו שהאפשרות הנכונה היא הראשונה, ושהם הופכים לרוחניים עד שיאבדו את הגשמיות שלהם. ולכן אמרו למשה "דַּבֶּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמֽוּת". ומשה יתן להם תורה שתעלה אותם בהדרגה עד שיהיו גם הם רוחניים בלי לוותר על גשמיותם. אבל הם כל הזמן חוששים שבאמת אין אפשרות לקשר בין הגשמיות לרוחניות בקשר מלא, וצריך לוותר על אחת מהן.

ולכן כשמשה לא חוזר כבר ארבעים יום, הם מבינים שהוא הפך לרוחני כל כך עד שאיבד את הגשמיות שלו. ולכן אומרים "לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ", כי הוא לא מת במובן הרגיל אבל גם לא נשאר איתם. ואם לפי הבנתם אין אפשרות לפגוש את הקב"ה ולהשאר גשמיים, אם כך אין אפשרות לקבל תורה לעולם הזה. ולכן למרות ששמעו שאסור לעשות פסל, הם לא יכולים להתנהל לפי זה בעודם בגוף, והם צריכים ללכת בשיטה השניה שיהיה להם חפץ גשמי שבו יתגלה האלוקים, ולכן עשו את העגל.

ואז ממילא נוצרו שלש מדרגות של קרבה לה': האחת, של מי שהגשמיות והרוחניות אצלו הן אחת, והוא יכול לפגוש את הקב"ה לגמרי בעודו בגוף. השניה, של מי שעושה עבודה רוחנית ומתקדם, ומתקרב יותר אל הקב"ה, ולכן פוגש אותו לפי רמת הרוחניות שלו. והשלישית של מי שלא עושה את העבודה הרוחנית הדרושה, ויכול לפגוש את הקב"ה רק דרך משהו גשמי.

כשמשה מוציא את האוהל מחוץ למחנה הוא מבדיל את שלושת הרמות האלו: משה עצמו שהגשמיות והרוחניות אצלו הן אחת: "וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ", מי שעושה עבודה רוחנית בעם ישראל: "וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה", וכל שאר עם ישראל היו צריכים עוד משהו גשמי. ולכן עמדו והסתכלו אחרי משה, שהוא גשמי ודרכו הם יכולים לפגוש את ה' במידה מסוימת, וראו את עמוד הענן יורד לדבר איתו, והשתחוו. כי זו הפגישה שלהם עם ה'. אבל נשארו איש פתח אהלו ולא התקדמו רוחנית.

ובמשך ההסטוריה התבטאו שלושת הרמות האלו בשלושת בתי המקדש: בבית ראשון הרוחניות הופיעה בצדדים הגשמיים: בשכינה ששרתה בבית המקדש, ובנביאים שאיתם דיבר ה'. וכל שאר העם פגשו דרכם את ה', בעליה לרגל ובדיבור עם הנביא. אבל העם עצמו לא עשה עבודה רוחנית משמעותית, ולכן נפלו פעם אחר פעם בעבודה זרה.

בבית שני ובגלות שאחריו, לא היה גילוי שכינה ולא נבואה. רק האנשים הפכו לרוחניים יותר. כולם לומדים תורה, וכולם מדברים עם הקב"ה שלש פעמים ביום, גם אם הם לא שומעים אותו בחזרה.

בבית שלישי שני הצדדים יתאחדו: עם ישראל יהיה מספיק רוחני, והקב"ה ירד שוב אל העולם הגשמי, לפגישה מלאה: "אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ".

[הרחבה ועיון נוסף: שמות פרק לב פסוק א: תולדות יצחק 'והיתר הספק השני', רש"ר הירש, העמק דבר, רבינו בחיי שמות פרק לג פסוק ז].

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.