מה הקשר בין האיסור "לֹֽא תִשְׁתַּֽחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָֽעָבְדֵם", לבין המשך המשפט "כִּי אָֽנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹֽׂנְאָֽי"?
במה העובדה שה' מעניש לפעמים במהלך ארבעה דורות ולא את החוטא עצמו, קשורה לאיסור עבודה זרה? זה הרי רק מקל על החוטא, הוא יאמר שלא נורא שיעבוד עבודה זרה, כי אולי לא הוא יקבל את העונש.
ובמיוחד איך אפשר לומר על ה' "א-ל קנא"? קנאה היא שאדם רוצה דבר טוב שיש אצל אחר ואין לו. לקב"ה יש הכל ולא שייך לייחס לו קנאה.
לקב"ה יש הכל, אבל את שם ה' הוא שם בעולם הזה על בני ישראל, ונתן להם בחירה חופשית שבה הוא לא מתערב. אם ישראל עוברים למשל על שבת או כשרות, הם לא פוגעים בשם ה' שנקרא עליהם, אלא רק במצוותיו. ולכן שם אין ענין של קנאה. אבל אם הם עובדים עבודה זרה, הם מכחישים את עצם מציאות ה', או לפחות את שליטתו בעולם. וממילא הם ממעטים את שם ה' שמופיע בעולם. ולכן יש כאן צד שנמשל לקנאה אצל בני אדם: הקב"ה רוצה את הטוב שיש בידי ישראל, את הופעת שמו בעולם, אבל הטוב הזה כביכול לא נמצא בידו, כי לישראל יש בחירה חופשית שלא להופיע את שם ה'.
ולכן לא מדובר כאן רק על "שומרי מצוותי", אלא על "אוהבי" ו"שונאי", כי עיקר הענין הוא אהבת ה' שבלב.
בכל שאר העבירות אפשר להעניש את ישראל, העונש קשה ליצר הרע ומאזן אותו, וישראל יחזרו בתשובה. אבל בעבודה זרה אין בזה תועלת, כיון שעיקר הבעיה בעבודה זרה הוא חוסר האמונה בה', או חמור מזה, האמונה באלוהים אחרים. עונש יוכל לגרום לישראל להפסיק לעבוד עבודה זרה באופן טכני, אבל לא יכול לגרום להם לשנות את אמונת הלב. וכך היה בימי השופטים: ישראל חזרו בתשובה חיצונית בכל פעם שהגויים הציקו להם, אבל מיד כשיכלו חזרו לעבוד עבודה זרה, כיון שזו היתה האמונה שבה החזיקו בלב.
ולכן בענין עבודה זרה ה' לא מעניש מיד, אלא נותן זמן לתהליכים אחרים שיגרמו לישראל לחזור בתשובה מבחירה ומאמונה אמיתית בה'. ולכן הרבה פעמים אינו פוקד את העוון על עובד העבודה הזרה עצמו.
כך למשל רואים במלכי ישראל הרשעים שלא הם עצמם נענשו אלא רק בניהם. למשל אצל ירבעם ובעשא וכן אצל מנשה. למרות שכל כך הרשיעו, הם לא מתו בעוונם, אלא בנם (שחטא גם הוא בעבודה זרה כמותם). אצל עמרי ובמובן מסוים גם אצל יהוא פקד ה' את העוון על הדור הרביעי.
אבל אם עונש לא מועיל לתקן את חטא עבודה זרה, למה ה' בכלל מעניש את הדורות שאחריהם?
אם לא יהיה עונש בכלל על עבודה זרה, מי שמסתכל מהצד יחשוב שבאמת עזב ה' חלילה את הארץ, ושאפשר לעבוד עבודה זרה ואין בזה בעיה. ויוצא שה' מונע מאנשים שעוד לא עובדים עבודה זרה להבין את החומרה שבזה. לכן חשוב שכבר בתחום הזמן של חיי אדם אחד, שאלו ארבעה דורות (כי אדם רואה לרוב נינים, אבל נדיר יותר שיראה חימשים), יראו שה' לא מסכים לעבודה זרה, ומעניש עליה. אבל בלי לקחת את הבחירה החופשית של העובד הראשון.
ולכן אומר הפסוק שאסור לעבוד עבודה זרה. ולא יאמר אדם שמקסימום ה' יעניש אותו ואז יחזור בתשובה, כי ה' מקנא לשמו, שנמצא בידי האדם שצריך לחזור בתשובה מרצון, ולכן אי אפשר לכוון אותו על ידי עונש. ויעניש רק את הדורות הבאים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
