למה קיבלנו את מצוות השבת?
בעשרת הדיברות מוזכרים שני טעמים: בפרשה הקודמת נאמר שהשבת היא זכר למעשה בראשית, ובספר דברים נאמר שהשבת היא זכר ליציאת מצרים. אבל בפרשה שלנו יש פסוק שנותן טעם מאוד משונה למצוות שבת: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר". אנחנו שובתים בשבת כדי שהבהמות שלנו יוכלו לנוח ולא יצטרכו לעבוד יום בשבוע, וכדי שהגויים שגרים בינינו[1] יוכלו להנפש גם הם מעבודה ויהיה להם יום חופש.
זו הסיבה למצוות שבת? כל כך אכפת לנו שבהמות ינוחו ולגויים יהיה קצת זמן לעצמם? ומה עם עם ישראל?
האדם מורכב מגוף, נפש, רוח ונשמה. הגוף הוא הצד החומרי שלנו, הגוף הפיזי. הנפש היא החיים עצמם, ולכן גם לבהמה יש נפש. הרוח היא המחשבה, מותר האדם מן הבהמה. והנשמה היא "חלק א-לוה ממעל", שמחיה אותנו, ובה דבקים דווקא ישראל ולא הגויים.
כששמענו בעשרת הדיברות שהשבת היא זכר למעשה בראשית, שמענו דבר מדהים: בורא העולם שבת ביום השביעי, ולכן גם אנחנו, למרות שאנחנו נבראים, שובתים כמוהו. כלומר שיש בנו משהו אלוקי.
החלק האלוקי שבנו הוא הנשמה. ולכן ההבנה הפשוטה היא ששבת משפיעה רק על הנשמה. כלומר שעם ישראל בשבת מפסיק לעסוק בצרכי הגוף שלו ועובר לעסוק בצרכי הנשמה בלבד.
ולכן בא הפסוק שלנו להסביר שהחידוש גדול הרבה יותר: השבת לא משפיעה רק על הנשמה, אלא דרך הנשמה מושפעים גם הרוח, הנפש ואפילו הגוף, ומתעלים בזכותה.
וכדי להדגיש את זה, בחרה התורה כדוגמא את אלו שיש להם רק גוף ונפש, כלומר הבהמות. ואמרה שאפילו הבהמות שלנו, בזכות הקשר שלהן עם עם ישראל יתעלו: יתנו לגוף שלהן לנוח מהעבודה, ויעסקו בצרכי הנפש שלהן – לאכול ולישון. ודוגמא שניה מאלו שלא דבקים בנשמה, מהגויים שבינינו, שבזכות הקשר שלהם עם עם ישראל יתעלו: 'ינפשו' כלומר יפסיקו לעסוק בצרכי הנפש, ברדיפה אחרי צרכי החיים, ויעסקו ברוח ובמותר האדם. ובוודאי אצל ישראל הגוף יתעלה והנפש תתעלה והרוח תתעלה, מכוח החיבור אל הנשמה.
וכך יהיה בגלוי לעתיד לבוא, שהוא "יום שכולו שבת", כשעם ישראל יהיה מחובר לגמרי לנשמה, והגויים ואפילו החיות יהיו קשורים אליו. ואז הגויים יתעלו: "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'". והחיות יתעלו: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם: וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן: וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה: לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".
[הרחבה ועיון נוסף: שם משמואל: שמות: פרשת בא תרפ"א 'אך יתבאר עפימ"ש', פרשת משפטים תרל"ב וכן תרע"ג 'ששת ימים', פרשת שמות תרע"ד, דברים פרשת כי תבוא תרע"ו 'ולפי האמור יובן', ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק שמות פרשת משפטים: 'וינפש בן אמתך', 'ועל זה אמר', חידושי אגדות למהר"ל קידושין דף לא עמוד א 'ועוד תדע להבין'].
[1] (הגמרא מדייקת שבן אמתך הוא עבד שלא נימול ולא קיבל עליו מצוות, והגר הזה הוא גוי שגר בינינו, כלומר גר תושב).
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
