לפרק זה שלוש דרכי פירוש:
דרך א - בטחון בה' ושמירה לכל אדם

דרך ב - שמירה והצלה על ידי התעלות רוחנית

דרך ג - שמירה והצלה כל אחד לפי מדרגתו

מתאים לכל אדם לבטוח בה' שיציל אותו מצרות ידועות ושאינן ידועות:

(א) מי ש יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן שמוצא את המחסה שלו בצל כנפי השכינה, אז בְּצֵ֥ל שַׁ֝דַּ֗י יִתְלוֹנָֽן: הוא ילון באמת בצל החוזק של הקב"ה[1] (ב) ה' הוא לא מחסה גשמי ובכל זאת אֹמַ֗ר לַֽ֭ה' שהוא מַחְסִ֣י כמו בית, ממקרים שיש בעולם, וּמְצוּדָתִ֑י כמו מבצר, מבני אדם שרוצים לפגוע בי, כי הוא[2] אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ: (ג) כִּ֤י למרות שהוא לא מבצר גשמי ה֣וּא יַ֭צִּֽילְךָ ממה שאנשים עושים לך כמו מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ כלומר מוקש שאתה לא יודע להתגונן ממנו, וגם ממקרים רעים שלא אנשים עשו כמו מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת: שזו מגפה שנהיית בעולם[3] (ד) בְּאֶבְרָת֨וֹ׀ כלומר בעזרת החלק החזק של הכנף יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ מהצד שלא יוכלו בני אדם לפגוע בך וְתַֽחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה מתחת לנוצות כדי להגן מלמעלה ממקרים רעים. כך ש צִנָּ֖ה כלומר מגן מנשק של בני אדם וְֽסֹחֵרָ֣ה כמו בית שמגן ממקרים רעים שיכולים לבוא מכל כיוון, כך אֲמִתּֽוֹ: שמקיים הבטחתו להגן על הבוטחים בו.[4] (ה) ומגן יותר טוב ממבצר ומחסה[5]. למשל מפני בני אדם כך ש לֹא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה מהתקפה שאתה לא יודע מאיפה תבוא, וגם לא מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם: שאין לך איך להתגונן ממנו.[6] (ו) וכך גם ממקרי העולם[7] מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ שלא רואים איך המגפה עוברת[8] וגם לא מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צָהֳרָֽיִם: מנזקי טבע שרואים אותם באים אבל אין איך להתגונן מהם[9]. ומכל אלו יצילך ה'. (ז) כך שגם אם יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨׀ אֶ֗לֶף אנשים וּרְבָבָ֥ה יפלו[10] מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ: ונתן יותר הגנה לימין, כי בה עושים את רוב המצוות. ובשמאל רק מצוות התפילין מגינה עליה[11]. (ח) רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט בעיני השכל, של צדיק גמור[12] וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה: תזכה להבין איך דרך המקרים האלה ה' משלם לרשעים על הרעה שעשו.[13] (ט) וכל זה כִּֽי־אַתָּ֣ה, את ה֣' שהוא מַחְסִ֑י שלי, של המשורר, גם אתה עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ: שהוא יהיה מקום הקבע שלך ואתה מתרומם אליו, ולכן יש לך הגנה עליונה[14]. (י) ומעגל ההגנה רחב עוד יותר כך ש לֹֽא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ רָעָ֑ה גם לא יעלילו עליך דברים רעים לאנשים אחרים[15] וְ֝נֶ֗גַע לֹא־יִקְרַ֥ב בְּאָהֳלֶֽךָ: גם לא יגע דבר רע במשפחה שלך[16]. (יא) כִּ֣י במדרגה הבסיסית יותר,[17] מַ֭לְאָכָיו שנבראים מהמצוות שהאדם עושה,[18] יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ: והם מלווים את האדם ושומרים עליו שמירה עליונה. (יב) אבל השמירה שלהם קרובה לדרך הטבע. ולכן כשיש מכשול עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ: שלא תתמודד איתו בכלל[19]. (יג) אבל במדרגה עליונה יותר ה' עצמו שומר אותנו. ואז עַל־שַׁ֣חַל וָפֶ֣תֶן תִּדְרֹ֑ךְ כלומר על אריה ונחש[20], ולא יזיקו לך בדרך נס. וגם תִּרְמֹ֖ס ותהרוג לגמרי כְּפִ֣יר וְתַנִּֽין: ותוכל לנצח אותם.[21] (יד) כִּ֤י הצדיק במדרגה הגבוהה בִ֣י חָ֭שַׁק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ כיוון שכל חשקו להתקרב לה' וללמוד תורה,[22] יציל אותו גם בדרך נס.  ועוד יותר מזה אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ שגם ינצח את הכפיר והתנין[23] כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי: וכבר למד מספיק תורה לדעת את משמעות שמותיו של הקב"ה.[24] (טו) אבל לא רק צדיק אלא כל אדם מישראל שיש לו צרה[25], יִקְרָאֵ֨נִי׀ אם באמת יתפלל אלי, וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ כי עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה עם כל עם ישראל ועם כל יחיד בצרה שלו[26], ולכן גם אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ מהצרה וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ: שלא יצטרך עזרה מהבריות.[27] (טז) וכיון שבטח בי גם אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ עד שיגיע לימי הזקנה שהתאוות פחות משפיעות על החשיבה, ואז וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּֽישׁוּעָתִֽי: שיזכה להבין שיש ישועה אמיתית מהצרות בהשארות הנפש לעולם הבא[28].

[1] רש"י תהלים פרק צא

(א) יושב בסתר עליון - מי שהוא חוסה בסתר כנפי השכינה הוא יתלונן בצלו שהקב"ה מגין עליו הרי משה רבינו זה משיא את בני האדם לחסות בכנפי השכינה:

שדי - לשון חוזק:

[2] אלשיך תהלים פרק צא

(ב) אומר לה' מחסי ומצודתי וכו'. אמר משה רבנו ע"ה כמדבר אל כל אחד מישראל, אל יעלה על רוחך שלמען יהיה הוא יתברך מחסה לי אני חפץ בהשראתו במשכן, כי לא כן הוא, כי הלא אם אומר לה' מחסי ומצודתי אינו שאני חוסה בו כמי שחוסה תוך בית למחסה ומסתור מזרם וממטר או תוך מצודה מפחד אויב, שלא יהיה רק בהיותו תוך הבית והמצודה ולא בהיותו חוץ ורחוק מהם, כי הלא הוא יתברך לא יתייחס אליו קירוב או ריחוק, כי גם כאשר הוא על השמים לא יעדר מהארץ, כי בלעדי השפע המתפשט מאתו יתברך לא יתקיים העולם וגם לא יצטרך תנועה לפעול הטוב או הפכו, כי הלא מה שהוא מחסה לי ומצודתי אינו אלא במה שהוא אלקי בלבד אבטח בו, שהוא שכשם שהמצודה אדם בוטח בה, כן אל בחינת היותי בוטח בו כבוטח במצודה אקראנו מצודתי, באופן כי מה שאומר לה' מחסי ומצודתי הוא משל, אך אינו כי אם במה שהוא אלקי אבטח בו:

[3] מלבי"ם תהלים פרק צא

(ג) כי הוא יצילך מכל רעות המתרגשות בעולם, בין מרעות בעלי הבחירה שעז"א מפח יקוש, בין מרעות הבאות ע"י הטבע שעז"א מדבר הוות:

מצודת ציון תהלים פרק צא פסוק ג

(ג) מפח - מרשת: יקוש - מלשון מוקש:

מצודת ציון חבקוק פרק ג

(ה) דבר - מגפה:

אבן עזרא תהלים פרק צא

וסמך דבר אל הוות שהוא הוה פתאום:

[4] מלבי"ם תהלים פרק צא

(ד) באברתו, מצייר שיגין עליו כמו שהעוף מגין בכנפיו על גוזליו, ויש הבדל בין אבר ובין כנף, שהכנף הם הנוצות הארוכות המחוברות בקצה האבר המעופף שנקרא אבר, והעוף יסך ויגן ע"י האבר בצדדי אפרוחיו ויפרוש הכנפים שהם הנוצות למעלה למחסה עליהם, והוא למשל שיסך לך מפני רעת בני אדם הבא מן הצד, ויהי לך מחסה מפני רעות טבעיות הבאים מלמעלה, צנה, שיעור הכתוב תחת כנפיו תחסה תחת צנה וסחרה של אמתו, קיום דבריו והבטחתו שהוא אמתו (מה שהבטיח להגן עליך) יהיה לך כצנה וסוחרה, הצנה מגנת לפני האיש בעת המלחמה מרעת בני אדם, והסוחרה מגנת מכל הצדדים גם נגד רעות טבעיות הבאים מלמעלה

רד"ק תהלים פרק צא

ואמתו שהבטיח כל הבוטח בו תהיה לך כצינה וסוחרה, שתגן עליך:

[5] מלבי"ם איוב פרק ב

(א) ויהי היום, ספר במשל שאחר שעמד איוב בנסיון הראשון ולא הרגיש באבדן הקנינים והבנים, נסהו בנסיון האחרון שהם יסורי הגוף ומכאוביו, ואמר פה ויבא גם השטן בתוכם להתיצב על ה' ובפעם הראשון אמר סתם ויבא גם השטן בתוכם, כי יש הבדל בין מיני הרעות שהשיגוהו בפעם הראשון שהיו ע"י טבע ההפסד הכולל הנמצא ביסודות ע"י אש ורוח וע"י רעות בני אדם קצתם לקצתם, לבין הרע שהגיעוהו בפעם הזאת ע"י שחין וחולי שסבתו הטבעיית הוא ע"י מותרות המזון (כנ"ל א' י"ד) כי שישמר הצדיק מרעות היסודות ומרעות בני אדם אינו נמשך מצדקתו בטבע, כי אין צדקת הצדיק סבה טבעיית שע"י ישמר מפגעי היסודות ומרעת בני אדם, רק סבה השגחיית שע"י צדקתו ה' משגיח עליו ושומר אותו מכל רע, כמ"ש לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם וכו', אבל שישמר הצדיק משחין רע וחולאי הגוף הבאים ע"י מותרות המזון זה נמשך מצדקתו בדרך הטבע, שמדרכי צדקתו שישמר א"ע מן המותרות והזוללות ויתרון משגל, כמ"ש צדיק אוכל לשובע נפשו, וטבעו מחייב שלא ילקה בשחין וחולי רע, לפ"ז השטן וההעדר שבא להשחית את קניניו ובניו בפעם הראשון, ע"י אש ורוח וחרב אויב לא היה צריך לזה פעולת ה', רק שה' יסיר פניו ויסלק השגחתו ממנו, כי מה שנשמר עד עתה מפגעים אלה היה רק ע"י ההשגחה, ועתה שסלק ה' את השגחתו ממנו ועזבו ביד השטן ממילא חלו בו ידי אויבים ורעות היסודות, וזה לא היה ע"י ה' רק ע"י שה' לא שמר אותו להצילו מרעות אלה בהשגחתו, משא"כ השחין שבא עליו עתה לא היה איוב מוכן אליו מצד טבעו, שהוא בצדקתו היה נשמר ממותרות מזון ומשגל שהם סבת השחין והחולי, ולא היה די עתה מה שסלק ה' את השגחתו ועזבו ביד השטן שהוא ההעדר וההפסד הטבעיי, כי גם הטבע היתה מגנת עליו מחולי ומדוה, וא"כ המכה הזאת לא באה ע"י סילוק ההשגחה לבד רק היתה מכה השגחיית נגד טבעו של איוב, לכן זכר פה שבא השטן להתיצב על ה', שההעדר וההפסד לא היה לו כח לפעול זאת בעצמו רק ע"י השגחת ה' נגד הטבע, משא"כ בראשונה לא בא להתיצב על ה' רק שה' יסלק השגחתו ובא הרע בעצמו מצד טבע השטן וההעדר:

[6] מלבי"ם תהלים פרק צא פסוק ה

(ה) לא תירא מפחד לילה, ר"ל ע"י שיצילך מפח יקוש של בני אדם לא תירא מהם בין משודדי לילה בצנעה, ובין ביום, שגם אם יעוף החץ מן הלוחם כנגדך, יהיה לך כצנה להצילך מחץ יעוף יומם:

[7] מלבי"ם תהלים פרק צא

(ה) לא תירא מפחד לילה, ר"ל ע"י שיצילך מפח יקוש של בני אדם לא תירא מהם בין משודדי לילה בצנעה, ובין ביום, שגם אם יעוף החץ מן הלוחם כנגדך, יהיה לך כצנה להצילך מחץ יעוף יומם:

(ו) מדבר, ונגד מ"ש מדבר הוות, מפרש שג"כ לא תירא בין מדבר המהלך באפל, ובין מן הקטב מרירי אשר ישוד בצהרים:

[8] [רבינו] בחיי דברים פרק לב

וקטב מרירי. הוא כריתת מרירות האויר, כלשון: (איוב ג, ד) "יבעתוהו כמרירי יום", וזהו: (תהלים צא, ו) "ומקטב ישוד צהרים", וזהו הדבר. והזכיר בכאן ארבעה שפטים, רעב, ודבר, וחיה וחרב.

[9] מלבי"ם תהלים פרק צא פסוק ו

(ו) מדבר, ונגד מ"ש מדבר הוות, מפרש שג"כ לא תירא בין מדבר המהלך באפל, ובין מן הקטב מרירי אשר ישוד בצהרים:

מלבי"ם ביאור המילות תהלים פרק צא פסוק ו

(ו) מקטב. כמו קטב מרירי, אהי קטבך שאול (הושע י"ג) אויר ארסי הממית: ישוד, שרשו שדד:

[10] רד"ק תהלים פרק צא

(ז) יפל מצדך אלף, במלחמה, שֶׁיִּלָּחֲמוּ בני אדם אלה עם אלה, ויהיה לך דרך ביניהם, ותראה שיפלו במלחמה משמאלך ומימינך ואתה תעבור ביניהם בשלום ולא יגש אליך רע. או פירושו על הַדֶּבֶר, שיפלו בני אדם בעת הַדֶּבֶר מימינך ומשמאלך רבים ואליך לא יגש, הַדֶּבֶר:

[11] במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יב

יפול מצדך וגו' רב יצחק אמר היד שהיא שולטת על מצוה אחת זו מצות תפילין כתיב בה יפול מצדך אלף שנמסר לה אלף מלאכים לשומרו אבל הימין שהיא שולטת במצות הרבה ורבבה מימינך רבבות של מלאכים נמסרים לה א"ר חנינא ב"ר אבהו אינו אומר ימסרו לך אלא יפול אם באים אלף מזיקים הם נופלים מן הצד שהיא שולטת על מצוה אחת ואם באים הם רבוא מזיקין הם נופלין לפני הצד שהיא שולטת במצות הרבה

[12] פירושי סידור התפילה לרוקח [כ] יושב בסתר עמוד ק

רק בעיניך תביט יכול אפי' אינו צדיק גמור ת"ל רק

ר' צדוק הכהן מלובלין - צדקת הצדיק אות ריח

רק בעיניך תביט וגו' (תהלים צ"א ח') הוא כענין (שם ל"ז ז') דום לה' דפרק קמא דגיטין (ז' א) דעל ידי עיני השכל ושקידתם בבית המדרש ודברי תורה על ידי זה בא הניצוח ממילא בלי שישתמש בניצוח כלל:

[13] מלבי"ם תהלים פרק צא

(ח) רק, מה שתביט בעיניך ותראה את הנופלים סביב לך ותעיין בזה, ואז תראה כי הוא שלומת רשעים שה' משלם להם את ענשם בהשגחה, וע"כ לא יגע רע בצדיקים המושגחים לטובה:

[14] רד"ק תהלים פרק צא

(ט) כי אתה ה' מחסי, דברי המשורר לחסיד. כל זה השלום יהיה לך לפי שאתה שמת מְעוֹנֶךָ ה' עליון, שהוא מחסי גם כן:

מלבי"ם תהלים פרק צא

(ט) כי אתה, מבאר מדוע אליך לא יגש, מפני שאתה שמת מעונך את ה' עליון אשר הוא מחסי, כאילו אינך שוכן בין התחתונים ואין מגורתך בעוה"ז רק בעולם העליון אצל ה' שהוא מחסי, (ר"ל מחסה של המלאכים בני עליון שבהם לא יגעו רעת העולם השפל), וע"כ לא יגעו בך רעת העולם הזה כמו שלא יגעו בבני מרום המלאכים החוסים בה':

[15] פירושי סידור התפילה לרוקח [כ] יושב בסתר עמוד ק

לא תאונה לא יעליל אליך רעה, כמו כי תואנה הוא מבקש. ונגע לא יקרב באהלך שום מכה, כמו עוד נגע אחד אביא על פרעה.

[16] רד"ק תהלים פרק צא

(י) לא תְאֻנֶּה, לא תִּזְדַּמֵּן. באהלך, בך ובאשתך ובבניך:

[17] תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה יח

מיכן אמרו, יש בו באדם דרך ארץ ומקרא בלבד, מוסרין לו (שני מלאכים) [מלאך אחד] לשמרו, שנאמר הנה אנכי שולח מלאך וגו' (שמות כ"ג כ'), קרא אדם תורה נביאים וכתובים, מוסרין לו שני מלאכים לשמרו, שנאמר כי מלאכיו יצוה לך וגו' (תהלים צ"א י"ב), קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושימש חכמים, הקדוש ברוך הוא משמרו בעצמו, משלו משל, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה מהלך בדרך ובנו עמו במדבר, כיון שהגיע לחמה ולשרב, עמד עליו אביו בחמה ועשה צל לבנו, כדי שלא יגע בחמה ובשרב, שנאמר ה' שומרך ה' צלך על יד וגו' (תהלים קכ"א ה').

של"ה עשרה מאמרות מאמר שני

סו. ומה שהשיב עוד, שהשם נקרא 'שומר ישראל', אינה תשובה גם זו, כי אין הדברים אמורים כי אם בנבראים המתייחסים בקצת. וכל שכן אם יש מעלה לזה על זה, כמו שיש לנשמת הצדיק על המלאך, ועוד מצד התורה. ועוד, שאין שמירת השם לישראל דומה לשמירת המלאך [ושוה אליה], כי אין שמירת המלאך לישראל כי אם כמשל האומן השומר את בן המלך, מאיזה נזק מעותד לבוא עליו אם לא ישמר, והנה הוא אינו יכול להשמר, וצריך אל שומר מבחוץ ישמרנו במצות המלך, ואין השומר יכול כי אם אל השמירה המסורה לו מיד המלך כו'. והנה הנשמר גדול מהשומר כמו שבן המלך גדול המעלה מהאומן. אבל שמירת השם לישראל היא ההנהגה המעולה וההשגחה הנפלאה בהם, אשר בה [הם] נבדלים מכל(ם) אומה ולשון, שאין שום כח ומלאך זולת השם יתברך ברוך הוא יכול על שתים אלה. והדבקות הגדול שהוא דבק בהם והם בו, גורם להם ההשגחה ההיא, שאין שום אמצעי ביניהם [וכו']. ומזה נקרא השם המשגיח השגחה כזו 'שומר ישראל', ומצד ההנהגה המעולה נקרא 'רועה ישראל', ולא נמצא בשום מקום שיקרא המלאך 'שומר' או 'רועה' ישראל, שזה היה מורה עצם השמירה בעצמו, אבל אמר בו (שמות כג, כ) 'לשמרך', 'כי מלאכיו יצוה לך לשמרך' (תהלים צא, יא), שזה יורה תכלית ההבדל בין שמירה לשמירה, כהבדל [שיש] בין הבורא לנברא.

[18] שמות רבה (וילנא) פרשת משפטים פרשה לב

ו ד"א הנה אנכי שולח מלאך הה"ד (תהלים לד) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם, עושה אדם מצוה אחת הקדוש ברוך הוא נותן לו מלאך אחד לשמרו שנאמר חונה מלאך ה', עושה שתי מצות הקדוש ברוך הוא נותן לו שני מלאכים לשמרו שנאמר (שם /תהלים/ צא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, עשה הרבה מצות נותן לו הקדוש ברוך הוא חצי מחנהו שנא' (שם /תהלים צ"א/) יפול מצדך אלף ורבבה מימינך והוא חצי מחנהו שנאמר (שם /תהלים/ סח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן.

[19] מלבי"ם תהלים פרק צא

(יא - יב) כי, יאמר הגם שמלאכיו אשר יצוה ה' לך ויזהירם לשמרך בכל דרכיך הם על כפים ישאונך ולא יניחו אותך לעבור על הארץ ברגליך, כי ייראו פן תגוף באבן רגלך אף נגיפה קלה, והם מוזהרים על שמירתך ולכן ישאו אותך על כפים בל תקרב אל דבר מזיק כלל:

(יג - יד) על, אבל ה' יאמר, לא אעזוב את שמירתו אל מלאכים שהם ישמרוהו בדרך הטבע שיתרחק מן המזיק ושינצל בדרך הקרוב אל הטבע, כי רק בעצמי אשמרהו בענין נעלה מדרך הטבע

[20] מצודת ציון תהלים פרק צא פסוק יג

שחל - שם משמות האריה: ופתן - מין נחש: כפיר - ארי בחור: ותנין - מין נחש:

מלבי"ם ביאור המילות תהלים פרק צא

(יג - יד) על שחל ופתן תדרך תרמס כפיר ותנין. הדורך הוא כדרכו, והרומס משחית הדבר, (כמ"ש ישעיה ס"ג ג'), והכפיר הוא הצעיר מן השחל, והתנין קטן מן הפתן, על שחל הגדול תדרוך ברגליך, ואת הכפיר הקטן תרמוס בדרכך עליו, נגד תדרוך אמר ואפלטהו, ונגד תרמוס אמר אשגבהו, שהוא יותר מן ההפלטה שעוד יתגבר על המזיק לרמסו בכחו, וידע שמי הוא יותר מן החושק, שחושק אל הדבר ולא השיגו עדיין:

[21] מלבי"ם תהלים פרק צא

(יג - יד) על, אבל ה' יאמר, לא אעזוב את שמירתו אל מלאכים שהם ישמרוהו בדרך הטבע שיתרחק מן המזיק ושינצל בדרך הקרוב אל הטבע, כי רק בעצמי אשמרהו בענין נעלה מדרך הטבע, ואין אומר שלא תנשא עוד על כפים להתרחק מן המזיק, רק תלך על הארץ גם על סכנה היותר גדולה, ובכל זה לא יגע בך רע ע"פ הנס והפלא, ואני אומר שעל שחל ופתן תדרוך ולא יזיק אותך, וגם תרמוס כפיר ותנין תרמסם ותכלם בדרכך עליהם, כי אין שמירתך ע"י מלאכים ושלוחים בענין קרוב אל הטבע רק ע"י ה' בעצמו

[22] ר' צדוק הכהן מלובלין - ליקוטי מאמרים עמוד קסט

וטוב מראה עינים וכו' היינו כמו ששמעתי על מה שנאמר (קהלת ז', א') טוב שם משמן טוב ובדרשת חז"ל טוב שם טוב וכו' שהוא כמו שאמרו (ברכות ז' ב) גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה דשמן היא חכמה והוא לימודה ושימושה של תורה היינו החשק וההשתוקקות שיש לו לדברי תורה וזה נקרא שם וזה גדול יותר, וכמו שכתבו בשם ר"ת על פסוק (תהלים צ"א, י"ד) כי בי חשק וזהו הנקרא ראייה שבמוח וכן במוח עצמו יש ראייה וגמר מעשה וכנ"ל דהארבע מדריגות יש במחשבה עצמה גם כן ולעולם הראייה שהוא התחלת לידת המחשבה במוח והשגת המוח יותר גדול מן הגמר כי בגמר יש גבול אבל בחשק אין לו גבול. וזה נקרא מראה עינים שהוא השגת המוח וזה גדול יותר מלב חומד ולב חומד גדול יותר מכלי המעשה גומרין [ולכך תורה גדול מתפילה שתורה נקראת מראה עינים ותפילה הלך נפש ואין כאן מקומו להאריך בזה הפלוגתא בפרק קמא דשבת (י' א) דמר סבר מסיר אזנו וכו' ומר סבר זמן תורה לחוד]:

[23] מלבי"ם תהלים פרק צא

כי אחר שבי חשק אפלטהו בעצמי מן הצרה, הגם שיהיה במקום סכנה, וע"י שידע שמי שהיא מדרגה יותר גדולה מן החשק, שזה כבר השיג את חשקו וידע שמו, אשגבהו שעוד יתגבר על המזיקין:

[24] אלשיך תהלים פרק צא

כי אשר בי חשק גם שיהיה יחיד לא על ידי מלאך אצילהו, וגם לא על ידי תפלה, רק כאשר בי חשק ולא בזולתי כן ואפלטהו על ידי עצמי, וגם נוסף על הפליטה אשגבהו אם גם על החשק ידע שמי שיודע בסודות שמו יתברך. וזה מאלי, מבלי אהיה למטה משרה שכינה בארץ, רק במה שחושק בי ובמה שידע שמי, ולא על ידי מלאך:

[25] מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור ד

[ה] [ד, ב] [בקראי ענני]. אמר דוד רבונו של עולם אפילו רשע שבישראל, כשיבא לקרוא לפניך, ענה אותו מיד, שלא יאמרו אומות העולם כל הפנים שוות, אמר ליה הקדוש ברוך הוא חייך עד שלא יקראני עניתיו, שנאמר וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני (תהלים נ טו), ואומר יקראני ואענהו (שם /תהלים/ צא טו), ואומר והיו טרם יקראו ואני אענה וגו' (ישעיה סה כד), ואף על פי כן צריך שתהא קריאתו באמת, שנאמר קרוב ה' לכל קוראיו (תהלים קמה יח), יכול לכל, תלמוד לומר לכל אשר יקראוהו באמת (שם /תהלים קמ"ה י"ח/),

מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור צא

אמר ר' יצחק בשם ר' חייא אם מבקשים הם אותי בשעה שמגיע להם צרה, מיד אני עונה אותן, יקראני ואענהו [עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו, וכן הוא אומר וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני (תהלים נ טו)]. אמר אסף כל מי שהוא מציל אותך כבדהו בתפלה והוא מוציאך מצרה והוא נותן לך יציאה ויוציאך מן הצרה, הוי אחלצהו ואכבדהו.

[26] מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה יד

וכן אתה מוצא כל זמן שישראל משועבדין כביכול שכינה משועבדת עמהם שנ' ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות כד י). וכשנגאלו מה הוא אומר וכעצם השמים לטוהר ונאמר בכל צרתם לו צר (ישעיה סג ט). אין לי אלא צרת ציבור צרת יחיד מנין ת"ל יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה (תלים /תהלים/ צא טו),

[27] אבן עזרא תהלים פרק צא

ואכבדהו שלא יצטרך לזולתי:

[28] ספר העיקרים מאמר ג פרק לה

ולפי שהבחור מצד רתיחת הדם והיותו שטוף בתאוות לא ישער גמול הנפש וישועתה, כי להיותו שקוע במוחשות ידמה שיתקיימו תמיד ולא יאמין תשועת הנפש והשארותה שהוא דבר בלתי מוחש, ולזה אמר הכתוב על הבוטח בה' אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי (תהלים צ"א ט"ז), כלומר כי מתוך אריכות הימים והגיעו לימי הזקנה שיחלשו התאות יוכל לשער ישועת הנפש והשארותה, ויכיר שזה יושג מצד אהבת השם ולזה יהיה נמשך לעבודתו לאהבה אותו, שזה דרך הזקנים להמשך לעבודת השם יותר מזולתם, וזהו הדרך הנוהג בכלל האנשים, אולם יש מן הזקנים מי שהוא נמשך אחר התענוגים כנערים או אחר המועיל ואחרי השררה כבן ארבעים, ויש בחורים נמשכים אחר אהבת הטוב כזקנים, וכן יתחלפו האנשים בזה כפי מזגם ומנהניהם והנימוסים שגדלו בהם

אבן עזרא תהלים פרק צא

(טז) ארך - מספר ימיו אמלא והפרד כבודו מעל גופו אראהו בישועתי הטעם שיהנה מזיו שכינה וזאת היא ישועת השם באמת

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.