לפרק זה שלוש דרכי פירוש:
דרך א - בטחון בה' ושמירה לכל אדם

דרך ב - שמירה והצלה על ידי התעלות רוחנית

דרך ג - שמירה והצלה כל אחד לפי מדרגתו

מתאים להנצל מצרות על ידי פיתוח רצון להתעלות רוחנית וקרבת אלוקים.

(א)   הכרת ה' באה אלינו בשתי דרכים: יֹ֭שֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן ההבנה שאנחנו לא יכולים להבין, כי ה' עליון ובסתר. ויחד איתה בְּצֵ֥ל ששם ה' על האור העליון שַׁ֝דַּ֗י ובמה שאמר די, ושם גבול לעולמות העליונים, כדי שנוכל להבין משהו יִתְלוֹנָֽן: ונוכל להבין בכל זאת משהו.[1] (ב) ומתוך זה אֹמַ֗ר לַֽ֭ה' שגם בלי שום הצלה, הוא מַחְסִ֣י שחוסה בעצם אורו. ומתוך זה וּמְצוּדָתִ֑י שמגן אישית עלי באופן רוחני. ומתוך זה אֱ֝לֹהַ֗י אֶבְטַח־בּֽוֹ: גם בכל מקרה פרטי וגשמי.[2] (ג) כִּ֤י ה֣וּא במה שאתה דבק בו יַ֭צִּֽילְךָ גם ממכשולים שיש בחיים כמו מִפַּ֥ח יָק֗וּשׁ וגם מדברים שיכולים להמית את האדם כמו[3] מִדֶּ֥בֶר הַוּֽוֹת: (ד) כי פגעי העולם יכולים לפגוע רק במי שמחובר לחומריות, אבל אם אנחנו מתעלים על כנפי ה', אז בְּאֶבְרָת֨וֹ׀ בכנפיו האלה יָ֣סֶךְ לָ֭ךְ מכל פגע. וגם יישר את דרכי חייך כך ש וְתַֽחַת־כְּנָפָ֣יו תֶּחְסֶ֑ה גם בתוך דרכי העולם הזה. ואז צִנָּ֖ה שמגינה מרחוק וְֽסֹחֵרָ֣ה שמגינה צמוד לאדם[4] אֲמִתּֽוֹ: (ה) ואז יש לאדם סדר נפשי, ולכן לֹא־תִ֭ירָא מִפַּ֣חַד לָ֑יְלָה כי אתה לא חי בדמיונות. וגם סדר אלוקי במציאות שמגן גם ממה שאי אפשר להתגונן ממנו[5], כמו מֵ֝חֵ֗ץ יָע֥וּף יוֹמָֽם: (ו) כי אי אפשר להתגונן מִ֭דֶּבֶר בָּאֹ֣פֶל יַהֲלֹ֑ךְ דברים שלא יודעים מה גורם להם, וה' יעזור לך לדעת. וכן מִ֝קֶּ֗טֶב יָשׁ֥וּד צָהֳרָֽיִם: דברים שגם כשיודעים עליהם, אין איך להתגונן מהם, וה' יחזק אותך שתוכל להתגונן.[6] (ז) כי הפגעים מוגבלים מצד הזמן והמקום, אבל מי שבוטח בה' מתעלה מעל הזמן – האופל והצהריים; ומעל המקום – הימין והשמאל. ולכן[7] יִפֹּ֤ל מִצִּדְּךָ֨׀ אֶ֗לֶף וּרְבָבָ֥ה מִימִינֶ֑ךָ אֵ֝לֶ֗יךָ לֹ֣א יִגָּֽשׁ: (ח) ובכל זאת, למרות שאתה מתעלה מהעולם הזה, נשאר לך קשר אליו לפי הצורך: רַ֭ק בְּעֵינֶ֣יךָ תַבִּ֑יט וְשִׁלֻּמַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תִּרְאֶֽה: שלשה פירושים למילה "שילומת": א. תראה את תשלום הגמול לרשעים הגמורים ובזה תתעלה עוד יותר. ב. תראה את התשלום החלקי לרשעים, שיש עוד מה להציל מהם, ותציל מה שאפשר אחרי שמתכפר להם. ג. מלשון שלום, שאלו שאין להם זכות מצד עצמם להנצל, אתה תראה את שלומם, ותעזור להם להנצל.[8] (ט) כִּֽי מה שאתה הצדיק אומר ־אַתָּ֣ה ה֣' מַחְסִ֑י בזה אתה מתעלה ומתקרב אליו. ואז את כל תפיסת עולמך עֶ֝לְי֗וֹן שַׂ֣מְתָּ מְעוֹנֶֽךָ: מעל כל הפגעים.[9]  (י) ואז לא רק ש לֹֽא־תְאֻנֶּ֣ה אֵלֶ֣יךָ עצמך רָעָ֑ה כי אתה מורם מכל אפשרות של רעה, אלא גם וְ֝נֶ֗גַע פגיעה במה שסובב אותך שנוגעת גם אליך לֹא־יִקְרַ֥ב אפילו בְּאָהֳלֶֽךָ: שחיצוני לך.[10] (יא) וכיון שלא רק אתה קשור אל הקב"ה ועליוניותו, אלא כך העולם כולו, לכן כִּ֣י מַ֭לְאָכָיו יְצַוֶּה־לָּ֑ךְ לִ֝שְׁמָרְךָ֗ בְּכָל־דְּרָכֶֽיךָ: וכל כוחות העולם תומכים בדרכיך שמובילות אל המטרה הרוחנית.[11] (יב) וגם אם לא תמיד בתוך החיים החומריים הכל מסתדר עם הרוחניות ויש מכשולים, עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ המלאכים, שקשורים לעולמות העליונים, גם בתוך העולם הזה[12] פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ: (יג) הכוח הנפשי שלך יהיה חזק יותר ממפריעים עם כוח נפשי חזק עַל־שַׁ֣חַל שהוא אריה צעיר ותוקפן וָפֶ֣תֶן שיש לו ארס חזק תִּדְרֹ֑ךְ וגם תתגבר על מפריעים עם כוח גופני גדול תִּרְמֹ֖ס כְּפִ֣יר שהוא אריה גדול[13] וְתַנִּֽין: (יד) והעיקר בקרבת אלוקים הזו הוא כִּ֤י בִ֣י חָ֭שַׁק הרצון אל ה', ואז לא צריך עוד כלום רק וַאֲפַלְּטֵ֑הוּ ממה שמעכב את קרבת אלוקים. ועל גבי הרצון הזה גם אֲ֝שַׂגְּבֵ֗הוּ שיגדל יותר בתורה ובידיעת ה'[14] כִּֽי־יָדַ֥ע שְׁמִֽי: (טו) וכיון שהרצון של האדם הזה קדוש והוא מרגיש שחסר לו משהו אז יִקְרָאֵ֨נִי׀ וְֽאֶעֱנֵ֗הוּ כי עצם הקריאה שלו מוסיפה קדושה שמשלימה את צרכיו. וגם לפני שעניתי לו עִמּֽוֹ־אָנֹכִ֥י בְצָרָ֑ה והקשר אל הקב"ה מנחם אותו בצרתו, ומוסיף לו קדושה שהיא בעצמה אֲ֝חַלְּצֵ֗הוּ מחלצת אותו מהרגשת הצרה, וַֽאֲכַבְּדֵֽהוּ: כשרואים שעצם קרבת אלוקים מספיקה לצדיק כזה.[15] (טז) וכיון שהזמן עובר וכלה רק בקשר לחומריות, והצדיק הזה רוחני לכן אֹ֣רֶךְ יָ֭מִים אַשְׂבִּיעֵ֑הוּ שכל מה שעשה כל ימיו נשאר קיים לעד, ומצטרף לטוב שעושים שאר הצדיקים עד ש וְ֝אַרְאֵ֗הוּ בִּֽישׁוּעָתִֽי: שתגיע גם כתוצאה ממעשיו.[16]

[1] עולת ראיה / חלק ב / שחרית לשבת

יושב בסתר עליון, בצל שדי יתלונן. ההופעה האלהית באה אלינו מתוך המסתר העליון של אל מסתתר, אלהי ישראל מושיע. אמנם אין אפשרות למחשבה מוגבלת לתפוס את האור העליון הבלי-גבולי. ידענו כי הוא תמיד גנוז וחתום מרוב העלמו ועצמת קדושתו. אבל גם הידיעה הזאת, של אי-הידיעה, יש לה גוונים עליונים, נוראים ונפלאים מאד, שהם הם מקור חיינו, וזיו מהות עצמיות נצחיותנו. אבל מה שהוא יותר קרוב לנו, ונתפס כבר בכח השכלתנו, כשהיא מזדככת, היא הידיעה הבאה אחרי ההגבלה, אשר חקק צור עולמי-עד בעולמיו, המעשיים והאציליים, אחרי שפרש צל על האור האין-סופי, ואמר די לעולמיו העליונים, להיותם מתגלים בקו של מדה, ובשיעור האפשרי להיות מאירים להוייותיו וברואיו וכל יצורי מעשהו לעד. משני האורות הללו יחד בהתמזגם יבאו לנו נגוהות, לרוממנו ולקדשנו. יושב בסתר, עליון, בצל שדי יתלונן.

[2] עולת ראיה / חלק ב / שחרית לשבת

אמר, לד', מחסי, ומצודתי, אלוהי, אבטח בו. הבטחון הנשגב העליון בא מתוך ההופעה העליונה, בלא שום מבט על הגורל הנופל בחלקה של האישיות הפרטית. כי מתוך השיגוב העליון והזיו האלהי, של מקור כל השלמות ושורש כל תענוג ואור, הכל מתבטל מרוב נועם, וזהו החסיון האידיאלי. ואחר כך באה גם מנוחת נפש פרטית, המשגבת את הנשמה בעז תפארתה, אע"פ שגם שיגוב זה הוא ג"כ רוחני ואצילי, מ"מ יש לו כבר עסק עם התוכן המפורט של ההויה האישית, המשתגבת במצודת מעוזה, באור ד' המופיעה עליה. ואח"כ בא כבר הבטחון המעשי, המלוה את האדם בכל הליכות חייו ומפעליו, ונותן לו אחרית ותקוה טובה ומאור חיים, אומר לד', מחסי, ומצודתי, אלהי, אבטח בו.

[3] עולת ראיה / חלק ב / שחרית לשבת

כי הוא יצילך מפח יקוש, מדבר הוות. אורבים לאדם בדרכי חייו כשלונות רבים, שיכולים להביא עליו מבוכות רבות, למרר את חייו ולתעבם. וחוץ מזה, צפונים לו ענינים משחיתי החיים לגמרי. והם נמצאים בכל המובנים, בין במעמדו הרוחני של האדם, בין במעמדו החומרי. רק בעז ד', בהתנשאותה של הנשמה למקור חייה מקור חיי כל, היא מתעלה מעל כל הכשלונים הללו, והיא בטוחה בנועם החיים ובהמשכתם. כי הוא יצילך מפח יקוש, מדבר הוות.

[4] עולת ראיה / חלק ב / שחרית לשבת

באברתו יסך לך, ותחת כנפיו תחסה, צנה וסוחרה אמתו. רוממות הקודש של אור ד', בהיותה מופיעה על מהותנו, ומרוה את נשמתנו בזיו כבוד, היא מרוממת אותנו במעוף-קדשה ממעל לכל פגעי העולם, היכולים לפגע רק את הקשורים במורד עניני החושים ונושאיהם. והננו מתעלים אז מעל כולם, ומכל דאגת ערכיהם, מפני גיל הקודש של הכרת האמת העליונה, של זיו קדושת אל עליון, המנשאנו למעלה למעלה, "ישאהו על אברתו". ומתוך הרוממות הזאת הננו משומרים מכל תקלה, היכולה להפגש מתוך המורד, וסגולה עליונה זו היא מישרת לנו את כל ארחות החיים, עד שאפילו בעת אשר אנחנו מוכרחים להיות לנו קשר ושיג ושיח עם עניני העולם העוברים הננו חסים תחת כנפי השכינה, ומסתופפים בזיו הכבוד, הממשיך את הקיום ואת הברכה. ונמצא שיש לנו שני מיני כחות הגנה: כח מובדל מאתנו, מצד ערכנו המצומצם, אבל הוא פועל את כח הגנתנו העליונה, כצינה זו, שיש נושא הצינה לפני הגבור, ועוד יש לנו כח קרוב לנו, המקיפנו בקירוב וסיבוב סמוך בזיו הדרו, כסוחרה זו, המקיפה את הגויה ומגינה עליה. וכל זה מגבורתה של האמת האלהית, הממלאה אותנו זיו חיים, ושובע שמחות לעד, בנועם כבוד וחן נעלה. באברתו יסך לך, ותחת כנפיו תחסה, צנה וסוחרה אמתו.

[5] עולת ראיה / חלק ב / שחרית לשבת

לא תירא מפחד לילה, מחץ יעוף יומם. הזעזועים הנפשיים, העלולים לבלבל את מנוחת החיים, באים מתוך ציורים דמיוניים, שרק הנפש שאינה שקועה בעז הבטחון האלהי היא עלולה לפול בפחדים כאלה, הבאים מתגרת יד הדמיון. אבל הבוטח בד' בדעה והכרה שכלית ולב רצוי, נפשו מלאה אומץ, וסדר שלותי קבוע בה, וכשם שרגשי הפחד הדמיוני סרים מפני האור של הבטחון, ככה האסונות, הנכונים לבא על בני אדם, באופן כזה שאין הזהירות האנושית יכולה להגן, הרי הם סרים מן הבוטח, מפני הסדר של ההגנה האלהית החופפת עליו. לא תירא מפחד לילה, מחץ יעוף יומם.

[6] עולת ראיה / חלק ב / שחרית לשבת

מדבר באופל יהלך, מקטב ישוד צהרים. שני מיני השחתות נמצאות בטבע העולם, שכח האדם חלש הוא מלהיות נשמר מהם. המין האחד הוא, מפני שהסיבות, המביאות את הרעה, הן נעלמות, וכמוסות מעין האדם, ולא יוכל להשמר מהן, והמין השני הוא, שיודעים את המקור ורואים את הכח המשחית, ומכירים את הסבה שהיא מביאה את הרעה, אבל אין כח באדם להתגבר עליה. ומשניהם ינצל הנשגב בד'. ביחש להתוכן הראשון מאיר ד' באורו את רוח שכלו להכיר את הדברים הנעלמים של הסבות המביאות את הרעה, ועי"ז ידע איך לקדם את פני הרעה ולהנצל ממנה, ואופל ומחשך מניעת הידיעה לא תחוץ בעדו. וביחש להתוכן של המין השני, יגביר ד' את כחו, עד שיוכל לעמוד נגד כל כח משחית, ולא יוכל להרס אה אשרו, כי ד' הוא מעוזו. לא תירא, - מדבר באופל יהלך, מקטב ישוד צהרים.

[7] עולת ראיה / חלק ב / שחרית לשבת

יפל מצדך אלף, ורבבה מימינך, אליך לא יגש. דעת ד' ובטחונו,הבא מכח הקשר האמיתי באורו ואמתו יתברך, הוא מרומם את האדם ממעל לכל גדרי הזמן והמקום, שהם תוארים מוגבלים, שתופשים רק את הצדדים המגושמים. ומאחר שהוא מתעלה מעל אלה הגדרים, נמצא שכל הפגעים, שהם מתקשרים רק עם התנאים, המוגבלים מצד הזמן, הלילה והיום, מצד המקום, הימין והשמאל, אינם שייכים אליו, ולא יוכלו לפגע בו. יפול מצדך אלף, ורבבה מימינך, אליך לא יגש.

[8] עולת ראיה / חלק ב / שחרית לשבת

רק בעיניך תביט, ושלומת רשעים תראה. עם כל ההעתקה, שהאור האלהי העליון מעתיק את כל הקשור ודבוק בו מכל גדרי הצמצומים וההגבלות, ומזה באה ההגנה וההצלה מכל פגעי התבל, בכל זה כל מה שנדרש לטובת ההתעלות, או לההשפעה המוסרית של עצמו, או לכח הצלתו את הכלל, אלה הראויים להנצל בכחם וזכותם של צדיקים, הדבקים באלהים חיים, הקשר הזה נשאר אתם, ביחד עם כל ההתרוממות וההתעלות העליונה. רק בעיניך תביט, בהבטה זו יש ג"כ תוכן של טובה, להציל את מי שהוא ראוי להנצל בכחך, אע"פ שאין זכות עצמו מספיקה לכך. ולעומת הרשעים המוחלטים, הנסוגים אחור לגמרי, והם ראויים רק לעונש וכליון, יהיה הקשר הזה להועיל, שתראה שלומת רשעים, וע"י זה תתרומם ותתעלה עוד יותר בקשר הקודש של עז ד' והדבקות הטהורה האלהית. וגם יש בזה תוכן פנימי של רחמי ד' הרבים, שיש בהם עצות מרחוק גם להציל מתוך הרשעים, שהם משתלמים כמדתם, מה שאפשר להציל שורש וענף, גזע או ניצוץ. כל זה בא מכח הקשר הנשאר מהצדיק הבוטח, המתרומם מעל לכל גדרי ההגבלה החומריים, אל העולם ויצוריו המוגבלים. רק בעיניך תביט, ושלומת רשעים תראה.

[9] עולת ראיה / חלק ב / שחרית לשבת

כי אתה ד', מחסי, עליון שמת מעונך. הדבקות בהאלהות, המביאה את האדם למקור האורה, היא פועלת עליו, שכולו הוא נכנס בכל מהותו בתוך החיים האלהיים העליונים, וממילא אין כל פגע יכול להיות פוגע אותו, שהרי הוא מתעלה מכל תקלה ומכל מגרעת ומכל תנאי של אפשרות של הפסד והעדר. ועל כן בתור תשובה להמאמר, שנפש הבוטח אומרת, כי אתה ד' מחסי, באה מיד ההבטחה, כי בזה שהנך מכיר את החסות רק בד' הרי אתה בטוח, כי עליון שמת מעונך, כל מקומך, כל תפיסת הוייתך, הרי הוא עומד עליון, ומרומם מכל מיני פגעים, אשר לא יוכלו לקרוב אליך. כי אתה ד' מחסי, עליון שמת מעונך.

[10] עולת ראיה / חלק ב / שחרית לשבת

לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך. בהיות האדם קשור, בטהרת שכל ונקיות רגש, בעומק רצון ותוכן הויתי, בקדושת צור עולמים, אז כל הוייתו העצמית היא כבר מוגנה, ומוצלת מכל רעה. הרעה, שתוכל לפגע במהות האדם, הרי היא מקפת אותו כולו, כי אין חלקים נפרדים בעצם, אמנם במקרים ובתוכנים הסובבים את האדם יכולות להזדמן רעות חלקיות, שהחלק פוגם את הכל, ע"י החלק הנשחת המעורה ביתר החלקים. וזהו כבר לא בגדר רעה, אלא, בגדר נגע. והכונה של פגיעה כזאת לא תבא בתוך העצם כ"א במקרים הסובבים את העצמיות. אמנם כאשר העצמיות מוגנה, ע"י עליוניות מעמדה בסתר עליון, אז ממילא המעמד הזה משפיע אושר גם בתוכני הסיבוב של המקרים החצונים, שבהם ישנה הערכה של חלקים. לא תאונה אליך רעה, ונגע לא יקרב באהלך.

[11] עולת ראיה / חלק ב / שחרית לשבת

כי מלאכיו יצוה לך, לשמרך בכל דרכיך. כשם שהעצמיות המהותית, יסוד נשמת האדם, היא בטוחה בצרור החיים, בחסיון האלהי הבא מתוך הדבקות, תולדת הקשר של הקדושה, ברצון ובשכל, בחיים ובהכרה שכלית, ככה גם ענפי החיים כולם הרי הם הולכים כולם בהצלחתם התכליתית, בתור דברים קשורים אל המקור של האושר העליון. יהיו הדרכים המובילים אל המגמות העליונות לפעמים רחוקים מאד, בכל זאת, מתוך אור הקודש העליון, מתוך ההופעה האלהית הכוללת כל, יוצאים ענפים מלאי עז חיים, וחסינות הויה ומציאות, והם יורדים לתוך המורד של כל תהלוכות החיים, שמתגלגל בהם האדם, שחייו קשורים להקדושה האלהית לשגבו ישע ולשמרו מכל מכשול. כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך.

[12] עולת ראיה / חלק ב / שחרית לשבת

על כפים ישאונך, פן תגוף באבן רגלך. בהיות האדם מוכרח להכנס לפרטי החיים והגבלותיהם, גם בהיותו ביסודו ועומק רצונו קשור בקדושה האלהית, הרי מצד הפרטים, וארחות ההגשמות שבחיים, הרבה מכשולים מצויים. אמנם מתוך היסוד הכללי של הדבקות האלהית אורות רבים מתנוצצים על האדם, ורוחו מתעלה על ידם, גם בתוך הירידה החומרית, והם מעלים אותו ממעל לכל המכשולים שבחיים. ואלה האורות הקדושים, מלאכי מרום, מרימים אותו, מתוך חבת השיווי שיש בין האדם המקודש, האציל ברוחו, ובין ההויות העדינות, שברום האצילות העליונה, וזהו סוד שמירתו בכל מקום אשר ילך שמה. על כפים ישאונך, פן תגוף באבן רגלך.

[13] עולת ראיה / חלק ב / שחרית לשבת

על שחל ופתן תדרך, תרמס כפיר ותנין. המשחיתים, העומדים נגד קיומו של האדם והופעת הצלחתו, הרוחנית והחמרית, הם כלולים בשני אופנים כלליים: חלק מהם ישנו, שהכח הנפשי שבהם הוא עצום, ומוכשר להזיק ולחבל, וחלק שני יש, שהיסוד הגופני שבהם הוא מובלט הרבה, ובזה מונח התוכן הפועל של ההזק, שהכח הנפשי המחבל מוציא על ידו את מפעליו הרעים. השחל והפתן הם ביחוד מזיקים בכחם הנפשי העז, זה בעז רוחו, וזה בארסו הכביר. הכפיר הוא המפותח בגבורתו הגופנית, והתנין בגדלו ועצמו. והמשוגב בד' יתרומם מעל כל המפריעים שהם באים בכח נפשי, ויהדק וישים לאין את כל ההפרעות הבאות מהתגברות של כח עב גופני, המצטרף לחיבול הנפשי. על שחל ופתן תדרך, תרמס כפיר ותנין.

[14] עולת ראיה / חלק ב / שחרית לשבת

כי בי חשק, ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי. לעומת התוכן הפנימי והתוכן החיצוני, הנמצא בעולם ובחיים, המתבלט בכלל בתאר הנשמה והגוף, יתעלה למעלה במושגים הרוחניים הכח הכולל את הרצון המקודש ואת השכל הקדוש, וברום העליון הרי הרצון הנקדש נחשב ככח פנימי לגבי המדע והשכל המקודש, כי מה שאי אפשר להגביל בשכל, אפילו יהיה היותר טהור, היותר קדוש והיותר עליון, יתדבק בו הרצון, המתעלה בשם קדושתו ליסוד החשק הנאצל בחביוו עזו. וכאשר בא העילוי למדת החשק הרצוני לאלהים חיים, אז אין צורך בשום קנין צדדי אפילו רוחני, רק הפלטה, מכל מוקש, מכל מפריע, זהו הסכום של כל האושר האפשר להתבטא, וזולתו הלא החסיון האלהי הוא הכל מה שלא יתואר בשום אומר והגיון, ועל התוכיות של הרצון הנשמתי הזה מתלבש כח המדע הקדוש, שבו כבר יש חקיקות ציוריות, והן כבר מקנות שיגובים ואימוצי חיים כבירים, המשתכללים ועולים ומתבטאים בשמות קדושים, מלאי אדיריות קודש. כי בי חשק ואפלטהו, אשגבהו כי ידע שמי.

[15] עולת ראיה / חלק ב / שחרית לשבת

יקראני, ואענהו, עמו אנכי בצרה, אחלצהו ואכבדהו. האור של הקדושה האלהית, החופף על נפש האדם, הקשור בו באהבה, והחודר בתוכיותו, הוא פועל לקדש את רצונו והויית הרגשת חייו של האדם, עד שהם בעצמם נעשים חדורים אור קודש. וכאשר חפץ בלתי-נמלא מעיק עליו, והוא קורא אל ד', גלי רצון קדוש מתנשאים ממנו, והופעת קדושה אלהית מתפשטת על ידי קריאתו מנהמת לב, ואז באה העניה מיד, כי תוספת אורה קדושה משתפכת על נפשו ועל כל סביבה מתוך המקור האלהי העליון, על-ידי ההתעוררות הקדושה של חייו הקדושים, של הנשמה האצילית אשר לאיש-הרוח, אשר אור-ד' ממלא את כל ישותו, והיא ממלאה את כל המחסורים, בקדושת הוייתה, ממלא כל מאוצר החיים השלמים העליונים. ובעת שהצרה מורגשת עדיין, בעת שהחסרון עדיין לא נתמלא בפרטיותו, הלא האור האלהי וקשר הדבקות הקדושה והרעננה הרי הוא מעודד ומנחם, וממלא יקר ואורה את הנפש כולה גם בתוך מחשכיה. ומתוך האור הזה, המתגדל באיכותו, בתוקף נצחונו, גם בעת מחשכי הצרה, הרי קשר נעלה מתהוה ממנו למקור הטוב והקודש, השופע מאור האלהי העליון, ששם העז והעצמה, העונג והחדוה, השובע והמילוי של כל. וצדיק נחלץ בזה מצרה ויצא למרחב, מוקף הדרת כבוד, אשר תעטרהו, בהראות לו ולכל העולם, כי אור ד' מספיק לכל טוב, ומלא כל הוד ויפעה מאיר תמיד לכל הדבקים בו באמת. יקראני, ואענהו, עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו.

[16] עולת ראיה / חלק ב / שחרית לשבת

אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי. הזמן שוטף ועובר רק ביחש לקשור החיים עם הדברים החומריים, החולפים ועוברים, אבל בתוכן העליון, בקשר החיים עם הנצחיות האלהית, אין דבר עובר, הכל קיים, וכל הימים הרי הם עומדים תמיד בצביונם המלא, וכל העשוי בהם עומד ומזהיר, ומשביע את הנשמה זיו וצחצחות ושובע נעימות. אמנם ההתעלות והרוממות האצילית אינה פוסקת את מהלכה, ואע"פ שאין עובר ואין כליון בסוג החיים המקודשים, אבל יש בהם משום התעלות של הגילוי את האוצרות הקדושים האצורים בתוכיותם. כאשר ימלאו הימים, והצירוף של כל השיגוב, שנעשה מכל פרטי החיים בטוהר קדושתם, מתעלה בזיו ונהורא בהירה, אז הישועה העליונה מתגלה בזוהר קדשה, עד כדי ראיון והשגה ברורה, המעדנת את הנשמה הטהורה בעדנת קודש קדשים. אורך ימים אשביעהו, ואראהו בישועתי.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.